מתנדבת בצבא ובדיכאון, רוצה חופש אבל המנהלת רעה! לא להגיע ולהגיד שאני חולה?

שלום. אני בת 18 ובסוף שמה שעברה התחלתי שירות לאומי.
בהתחלה חשבתי שכולם נחמדים אבל אחרי כמה זמן הבנתי שאני לא סובלת את האחראית עליי! למרות שאני אמורה לעבוד *איתה* היא תמיד הולכת ומשאירה אותי לבד בזמן שהיא מטיילת במקום העבודה וכולם בסוף כועסים עליי בגלל שאני לא יכולה לעזור וגם לא יודעת איפה היא! פעם היא בגלל נעלמה לכמעט שעה רק בגלל שהיא יצאה לדקה אבל פגשה מישהו והייתה חייבת לנהל שיחה איתו! ובזמן הזה כולם היו עצבניים עליי והייתי חייבת להיות שם! אין לה טיפת התחשבות לזה שאני עדיין ילדה ויצאתי מהצבא כי לא רציתי מסגרת נוקשה ובאתי להתנדב (וכן אם יש אפשרות ללכת לעבוד או ללמוד ואני במקום זה מסתפקת ב"דמי כיס" של שירות לאומי זה נקרא להתנדב) ועובדת מהר וברצינות ועושה עבודה של יומיים בשעה שעתיים ומנסה ללמוד כמה שיותר וגם מתנדבת בתפקיד כזה שגם אם אני אהיה הכי טובה שם עדיין לא ישאירו אותי לעבוד שם בסוף כי פשוט זאת לא "עבודה" רשמית ואני סתם עושה קצת מכל דבר... הבעיה היא שהיא תמיד ממש מדייקת שאני אהיה שם בזמן (למרות שבשעתיים הראשונות שלי שם אין לי מה לעשות בכלל!) ותמיד מדייקת שאני אצא על השניה מהעבודה ולא דקה מוקדם יותר (למרות שגם בשעתיים שלוש האחרונות אין לי בכלל מה לעשות וכולם כבר נחים חוץ ממני! ) ואם אני "נעלמת" לה אפילו ל5 דקות היא מתחילה בתחקירים של "איפה היית" ומתנהגת כאילו שכל המקום יקרוס בלעדי! כשהיא בעצמה לא נמצאת רוב הזמן!

עכשיו גם כשאני חולה או שאני צריכה להעדר כדי לעשות משהו אחר שדחוף וחשוב לי היא מתחילה לעשות לי פרצופים! למרות שלא הייתה לי העדרות אחת לא מוצדקת היא עדיין מתנהגת כאילו שאני ילדה קטנה שרק מחפשת להתחמק משם! כשהיא בעצמה עושה את זה! ותמיד נעדרת! ועכשיו אני פשוט מרגישה שאני לא יכולה יותר. אני רוצה לעבור מקום שירות אבל עד שאני מוצאת מקום חלופי אני הולכת לשאר כאן כדי לא לצאת בסוף בלי כלום ואני פשוט כל כך בדיכאון שאני הולכת לחדר אחר כדי "לעבוד" ופשוט בוכה! נמאס לי ואני רוצה לפחות יומיים חופש (ומעולם לא ביקשתי חופש לפני! ) אבל אני יודעת שאם אני אבקש היא לא תיתן לי או שתיתן אבל תעשה פרצופים ותתחיל לספר לכולם איך אני נעדרת לה כשיש לי כל כך הרבה עבודה (אין לי )! וכרגע יצאתי מחופש מחלה שני כבר מאז שאני כאן... זה גם לא שאם היא תראה שרע לי היא תציע לי ללכת הביתה לפחות ליום או משהו כי גם כשבאתי חולה לעבודה וראו עליי שאני חולה וכולם שאלו אותי על זה ממש היא אפילו לא שאלה אם אני בסדר! וכאילו מה עובר עליה??? את אישה עם ילדים ובאה ילדה להתנדב אצלך! קצת התחשבות! וכולם חוץ ממנה אוהבים אותי ומתחשבים בי וזה לא שכשהיא לא נמצאת אני מנצלת את זה לאיחורים או עוזבת שעתיים לפני הזמן! אני עדיין עושה את העבודה עד הסוף אבל אם יצא למישהו אחר לעבוד איתי באותו יום הם ישחררו אותי גם נגיד 10 או 15 דקות לפני הזמן והיא לא! למרות שאני עובדת סופר מהר!

אוקיי נראה לי שממש חפרתי אז אני רק אשאל מה לעשות? פשוט לא להגיע יומיים? להגיד לה שאני לא מרגישה טוב? (והיא תעשה פרצופים ) או מה?