אבא שלי אלים ואני חסרת אונים, מה לעשות עם עצמי?

היי, אני גרה בבית עם ההורים ואחים שגדולים ממני. יש לי אבא אלים, בעיקר מילולית ונפשית ובעיקר כלפי אמא (אבל היו מקרים שהוא השתמש באלימות פיזית כלפי אמא) וזה קורה שנים. אף פעם לא סיפרנו על זה לאף אחד(זה תמיד נשאר במשפחה) וככה חיינו בסבל ובפחד ממנו כל השנים. תמיד היה לי רע בבית, אבל שתקתי ולא סיפרתי לאף אחד(המשטרה ורשויות הרווחה לא יודעות) וחיכיתי לצבא שלפחות במהלך השירות במשך כמה שנים אני אהיה רחוק מהבית וכך באמת היה וזאת הייתה תקופה נהדרת וחזרתי פעם בכמה שבועות. כשהייתי חוזרת לשבתות, לפעמים הייתה אלימות מילולית ונפשית וזה באמת כאב לי, אבל שרדתי את זה כי ידעתי שרוב הזמן אני בבסיס ורחוקה מהאלימות. בצבא הייתי אצל קב"ן ושם סיפרתי לראשונה על מה שעברתי בבית והרגשתי שהטיפול עוזר לי ושיש לי מי לדבר איתו. הטיפול גרם לי לשנות את התפיסה לגבי האלימות שהייתה בבית ובעצם הטיפול גרם לי להבין שזה לא הגורל שלי לחיות באלימות ככה כל השנים ושיש לי כוח לשנות ולא להשאיר את המצב כמו שהוא. ניסיתי להישאר בצבא מעבר לשירות הסדיר ולשרת בבסיס סגור, אבל זה לא צלח והשתחררתי. החיים שלי חזרו להיות כמו שהיו לפני הצבא- האלימות ממשיכה ואני מרגישה שנמאס לי לשמוע ולחוות את האלימות הזאת. אני ואחיי כבר בגירים, לכן אין חובת דיווח ולא יוציאו אותנו מהבית. אני היחידה בבית שאכפת לה לשנות את המצב הקיים ואף אחד לא רוצה לעזור לי. אני רוצה לחיות חיים אחרים, בטוחים, מוגנים (מה שנחסך ממני כל השנים), אבל אמא שלי לא מוכנה לעשות כלום למרות שהיא הכי סובלת מהמצב (לא מסכימה לפנות למשטרה, לרווחה או להתגרש).
בגלל שאמא מתכוונת לא לעשות כלום עם האלימות ואבא לא ישתנה, חשבתי לעזוב את הבית, אבל זו אפשרות לא כל כך טובה לדעתי. כמובן יש לי את החששות של איך אסתדר בחוץ ואם המשפחה תישאר איתי בקשר והכל, ובנוסף הסיבה העיקרית היא שאין לי יכולת כלכלית לעזוב (המשפחה כנראה לא תתמוך בי כספית), כי הרווחתי כחיילת שכר זעום ואני בטוחה שאני לא אוכל להתקיים ממנו בכבוד גם אם זה יהיה בדירת שותפים ואעבוד תוך כדי ובכלל גם אחסוך כמה חודשים כסף ואז אעזוב לדעתי לא יספיק. חשוב לציין שאין לי חברות כמעט והיחידה שאני מדברת איתה על המצב היא אשת מקצוע שאני מטופלת אצלה והיא אמרה לי שהיחידה שיכולה לעשות נגד האלימות משהו זאת אמא (ז"א רק היא יכולה להחליט אם להתגרש ממנו או לפנות למשטרה- רוב האלימות היום כלפיה) ושאני יכולה כמובן לעזוב את הבית אבל כמו שאמרתי יש בזה סיכונים לא מעטים.
כל יום שעובר ואני עדיין בבית, אני מרגישה סבל ענק ודמעות בעיניים . מה עושים עם המצב האלים בבית? מה אני אמורה לעשות עם עצמי? אני ממש אבודה וחסרת אונים ולא יודעת מה לעשות :( עזרה?