לפני הכל, קצת נתונים -
קב"א 52, פרופיל 82, ודפ"ר מסריח- 60
אני יודעת שאחרי מה שאני אכתוב פה אנשים אולי ישימו עליי תגיות של מגזימנית, היסטרית ולחוצה באופן לא פרופורציונאלי, אבל זה ממש ככה.
כבר שנה וחצי לפני הצבא הייתי מאוהבת בכל המערכת המנטלית הצבאית כולה.
עברתי חיים קשים, משברים נפשיים עמוקים וחסרים חברתיים ככה שממש הרגשתי שברגע שאתגייס, אהיה חייבת תפקיד משמעותי בשביל התחושה הפנימית שלי (מקסימום לוחמה) פשוט בשביל התחושה הפנימית שלי.
מהזימון לצו הראשון הייתי בלחץ אטומי, שוטטתי שעות בפורומים להכנות לקראת הצו הראשון על מנת שאציג את עצמי שם בצורה המרשימה ביותר.
מרוב הטקטיקות, נכנסתי שם לטיפהלה חרדות ורכינות עצמית, כנ"ל לגבי יום המא"ה, שהתכוננתי במשך ימים שלמים להרצאה הדפוקה הזו וברגע שעמדתי מול כולם (עברו לי מחשבות מטורפות של-"זה הרגע, תזכרי את הטכניקות, ידיים משוחררות לצדדים, את רוצה להיות לוחמת אז תשדרי ביטחון!")
זה גמר אותי, רעדתי בטירוף, הדפיקות לב חסמו לי את הגרון, ובקושי הצלחתי להשחיל מילה.
הרגשתי מגעיל עם עצמי אחרי יום המא"ה ואני חוששת שקיבלו ממני רושם מוטעה לגביי.
אני אדם עם ביטחון ויכולת ניסוח ובגרות מרשימה, אבל שם הפגנתי כזו חרדה שאני מוטרדת בצורה אטומית שאקבל בסוף תפקיד של איזן פקידה עלובה וחסרת תועלת.
אני לא מסוגלת להתמודד עם הלחץ, אני רוצה לוחמה, רוצה תפקיד שאנשים יראו אותי ויהיו גאים בי, תפקיד כזה שארגיש בו שאם עברתי אותו, אני יכולה לעבור הכל בחיים.
הלחץ לקראת המנילה משגע אותי.
אני בוכה המון, אני חייבת להשתחרר מזה ולא יודעת איך.
כשאני רואה את עצמי ממלאת שנתיים מחיי בתור פקידה או תפקיד מגוחך יחסית, אני רואה הכל שחור.
מתה לקבל תוצאות כבר, מפחדת ברמות חסרות פרופורציה, מה עושים עם המצב
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025