מכורה לאקס שלי!

לפני כ-3 שנים יצאתי עם מישהו במשך כמה שנה. בהתחלה הכל היה טוב אבל אחרי כמה חודשים גיליתי שהוא התחיל עם מישהי בפייס וכששאלתי אותו על זה הוא פשוט שיקר לי רק אחר כך אמר לי את האמת ונשבע שזה לא יקרה שוב, מאותו רגע הפסקתי לסמוך עליו זה כאילו שמתי איזה חומה.
הבעיות התחילו רבנו כל הזמן על שטויות ובכל זאת החזקנו שנה. בסופו של דבר הוא נפרד ממני, כמו שאומרים הכל חוזר אליך, אני לא אהבתי אותו בהתחלה הכל היה נחמד אבל לא התלהבתי ממנו יותר מדי, ובסוף מצאתי את עצמי מתחננת שלא יעזוב אותי ומשפילה את עצמי פעם אחר פעם.
מאז חזרנו כל הזמן ל3-4 חודשים עד לפני חצי שנה (!!!), ניסינו לא הלך נפרדנו. אחרי זמן מה גיליתי שהוא בגד בי (קראתי לו הודעות הפל') נפגש עם בחורות כשעוד היה איתי, ביטל איתי והלך לפגוש אותן וכאלה דברים. התעלמתי, כן גיליתי את הדברים האלה ופשוט התעלמתי המשתי להיות איתו כי האשמתי גם את עצמי בזה. בסופו של דבר גם אני בגדתי, לא שכבתי, ביליתי והתנשקתי עם מישהו אחר כשהייתי בחו"ל.
בכל התרופה הזאת פגשתי גברים אחרים, ניסיתי לקיים קשר זוגי אבל אף פעם לא ממש התלחתי, הוא תמיד חזר בדיוק בזמן שהתחלתי להתלהב ולהתאהב בבחור החדש. ככה עד היום בעצם. בחצי שנה האחרונה אנחנו פשוט שוכבים פעם בשבועים- חודש (הכי הרבה שלא היינו ביחד/ שכבנו מאז הפעם הראשונה שנפרדנו היה חודשיים).
חשבתי שאני פשוט אוהבת אותו ללא תנאים אבל אני לא מרגישה את האהבה הזאת כשהוא לידי, אני מסתכלת עליו בזלזול הרבה פעמים, ואני כועסת על עצמי שאני לא מסיימת את זה שנוח לי מדי שיש מישהו שהסקס איתו מעולה ואני לא רוצה לוותר על זה ויש כאלה שאומרים שזו אהבה אבל זה לא נשמע לי כמו אהבה אולי התמכרות?
אני באמת באמת רוצה לפגוש גבר טוב, שיעשה לי טוב, שיכבד אותי, שיהיה לו אכפת ממני, שידאג לי גבר לא ילד כמוהו (אם הייתי מספרת לכם על אופי הקשר לא הייתם מאמינים שזה היה קשר רציני בכלל).
אבל גם אני די חסרת אמונה, כשאני מכירה גבר ישר אני חושדת , "נזהרת" לא להיפגע ודי פוגעת, לא מתייחסת הופכת לביצ'ית במובן מסוים כשאני ממש ממש לא כזאת.
לא מזמן הכרתי בחור חדש, הוא מקסים בכל המובנים אבל האקס עדיין ברקע. עצות?