המשפחה מזלזלת בי; לנסוע לאמא שלי לסדר פסח ולהבליג או להראות שנעלבתי?

כל חיי אני מתמודדת עם חוסר אמונה בי וביכולות שלי מצד אימי. עכשיו זה כבר התרחב לחמותי.

וזה שובר אותי כל פעם מחדש, אני היום מצאתי של איבוד עשתונות.

קודם כל אתחיל בלספר שהילד שלי מזה מספר ימים חולה עם חום גבוה, אני החלטתי לא לקחת אותו לרופא כי הבנתי שמדובר בוירוס שאין לו טיפול. בנוסף הבנתי שזאת כנראה דלקת גרון קלה ביותר שעושה לו את החום וצריך פשוט זמן והרבה סבלנות עד שהוא יבריא.

אמא שלי לחצה עליי לתת אקמול כל פעם שהילד העלה חום.(ככה יצא שנתתי כשהייתי אצלה 3 מנות אקמול ברצף ועוד מנה לפני שהגעתי אלייה עם חמותי לחצה לתת) היום כשיש לי יום חופש ולא היא טיפלה בו אז מעל 24 שעות הוא היה עם חום בלי תרופות והחום התחיל לרדת למספר שעות...

פתאום באה חמותי והתחילה להטיף לי מוסר, "תני לו אקמול את לא מרחמת על הבן שלך?" אחר כך היא אומרת לי תמרחי עליו חומץ אמרתי לה שלדעתי זה לא עוזר ואני לא מעוניינת בכך. אחר כך היא אומרת לי אני נוסעת לקנות לו טיפות אוזניים כי יש לו דלקת אוזניים אמרתי לה שאני לא אתן לבן שלי טיפות אוזניים מבלי שאני אדע שזה בוודאות האוזניים אז היא התחילה ללחוץ לו על האוזן והוא בכה והיא אמרה הינה כשנוגעים ככה והוא בוכה אז זה בוודאות אוזניים...

בקיצר בסופו של דבר אמרתי לה שאני מעוניינת לטפל בדרך שלי היא נעלבה והלכה ואני התחלתי לבכות ולהיכנס להיסטריה היא הצליחה להשפיע עליי... רצתי לרופא כמו משוגעת ומה הוא אומר לי ? זאת דלקת גרון קלה, ויראלית , אין טיפול, האקמול יותר מזיק מהחום עצמו וצריך לחכות בסבלנות עד שזה יעבור.

מהלחץ שהיא הכניסה אותי אליו אני תפסתי אותו ורצתי לרופא והערתי אותו והוא הקיא לי... כל פעם מכניסים לי את חוסר הבטחון הזה נמאס לי שאף אחד במשפחה לא סומך עליי... למרות שיש לי תואר ראשון בסיעוד ועבדתי עם ילדים ואני יודעת איך לטפל בהם למרות שאני מגדלת את הילד שלי בלי עזרה והוא לא חולה הרבה . אמא שלי אמרה לי אתמול "הוא כל הזמן חולה אצלך" אני פשוט הייתי בשוק !!!

אני שבורה כבר מהיחס של ההורים אליי מהזלזול . הם לא מכבדים אותי בתור אמא ובתור בן אדם... הם מזלזלים בחינוך שלי, בטיפול שלי בזמן שהוא חולה כל הזמן מעירים לי על דרך החיים שלי. אין להם טיפת כבוד אליי.

מה עליי לעשות הלאה?

בעוד יומיים ליל הסדר וממש לא בא לי לנסוע לאמא שלי האם עליי להראות שנעלבתי או שפשוט להבליג כמו כל חיי?

בא לי לבלות עם אנשים שמכבדים אותי ומעריכים אותי ואני מבינה שחוץ מבעלי אין אנשים כאלה בעולם.

אני תוהה מה עשיתי לא נכון בחיי שהאנשים לא מעריכים אותי...