שלום לכולם. אשתדל לתמצת את המצב ככל האפשר: אמא שלי סובלת ממחלה חשוכת מרפא אשר פוגעת ביכולתה ללכת כראוי. למרות זאת היא מתפקדת כרגיל, ככל האפשר - עובדת, מבשלת, עושה קניות וכו'.
כשהייתי קטנה, ההורים שלי היו מארגנים קמפינג איתי ועם חברים שלי וילדיהם, והיינו מטיילים הרבה ברחבי הארץ. אולם ככל שגדלתי, אמא שלי הפסיקה להצטרף לטיולים, עד שכבר הרגשנו, אני ואבא שלי, שאנחנו נוטשים אותה, והפסקנו עם הטיולים.
עתה אני בחורה בוגרת, מטיילת לבד או עם חברים, אבל בו-זמנית אני מאוד מתגעגעת לזמן האיכות שביליתי עם אמא שלי.
היא הפסיקה לעסוק בכל פעילות שדורשת ממנה לזוז - פרט לעבודה או קניות - ולעתים קרובות, ניסיונותי לשכנע אותה לצאת לבלות איתי מסתיימות בריב קולני.
מחד, אני יודעת שאמא שלי מנסה ככל יכולתה להתמודד עם המחלה שלה ולהמשיך ולתפקד, ואני חושבת שלעתים קרובות היא מאוכזבת ממצבה הפיזי (היא אמרה לא פעם אחת שאם היתה יכולה ללכת כראוי, היא הייתה משתתפת במרתון). מאידך, אני מתגעגעת לזמן האיכות שביליתי איתה, ופוגע בי שהיא לא מציעה לי לצאת איתה לאכול או לקניות.
אני מרבה להשתמש במניפולציות רגשיות כדי לגרום לה להזמין אותי לצאת איתה (אני לא מתגאה בזה, אבל היא לא עושה שום דבר אלמלא כן).
אשמח לשמוע הצעות לכיצד אוכל לשכנע את אמא שלי לבלות איתי יותר זמן.
תודה רבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025