השקפה רעה על זוגיות "ארוכה", וחוסר אימון בגברים מהבחינה הזו, מה עושה במצב כזה?

טוב אני לא יודעת בדיוק להסביר את הבעיה שלי אבל אני אנסה להביע את עצמי כמה שיותר טוב ומובן ,
אני לא כל כך מאמינה בזוגיות , שאפילו מבחנתי גם זוגיות של 3-4 שנים בסופו של דבר נגמרת .
וזה לא כי אני סתם אומרת , זה כי אני מכירה זוגות שהרבה אנשים היו בטוחים שהם עומדים להתחתן ובסוף זה ניגמר!
אותו דבר נשואים וזה הרבה יותר גרוע או זה שהרוב בוגדים או שהרוב מתגרשים , אבל בת'כלס .. הרוב בוגדים.
עכשיו מצד אחד - בגלל זה , זה גורם לי לאבד את האמון שלי בגברים , בזוגיות וכו'..
אבל מצד שני - אני גם מבינה את הנשואים שבוגדים , או כאלה שנמצאים בקשר ארוך
יכול להיות כי אני טיפוס של גיוון , של חייבת תמיד עניין , רגש, וכו' ... ? ( זו השאלה הראשונה) אני גם בעצמי מפחדת אי פעם לבגוד , אבל אני כמעט בטוחה שגבר שאני באמת אוהב אני אף פעם לא אבגוד בו . אבל מישהו שאני לא אוהב עד קלות נשמתי אז אולי יש סיכוי, ואולי כי הוא גם ישעמם אותי מאוד - אבל אני מקווה שלא!
אני יודעת שיש נשואים שמאבדים את זה אם השנים , והכל נהיה מובן מאליו , והרגש יורד , והעניין יורד , החשק המיני יורד , האהבה .. הכל.

שאלה השנייה היא ,

אחרי שלמדתי לקבל את זה שאני לא סומכת על גברים , על זוגיות , נאמנות וכל זה..,
אני כן מקווה שאני אמצא זוגיות שתתאים לי ויתאים לו , ואמינה וכו'..
בגלל שאני לא כל כך סומכת על גברים בזוגיות , נאמנות וכל זה ..
(שבכלל לא ידעתי שאני לא סומכת , רק אחרי שהיה כמה אהבות שלא נתתי להם הזדמנות כי ידעתי שזה ייגמר בסוף)
חשבתי לא לתת לעצמי לעצור מלשכב עם גברים , בלי מחויבות וכל הזוגיות הזו , האם אני צודקת? כמובן לא על ימין ועל שמאל , כאילו מידי פעם ואם כן אנשים שאני מכירה לא סתם זרים , (מקווה)
גם זה נישמע לי קשה ,כי אני יודעת שגם אם אני אשכב עם גבר אולי בסוף בגלל הסקס עוד אתחבר אליו והתאהב בו - שזה גם מפחיד אותי.
(דבר נוסף בקשר לזה אני בתולה , ואני מרגישה דיי בשלה לזה כבר , ואני מאוד רוצה את זה ואני כל הזמן אומרת שאני מחכה " לאחד" ובאמת בא לי שזה יהיה מישהו מיוחד)
אפילו אם זה לא בזוגיות , אלא אם קשר ארוך עם מישהו בו אני סומכת עליו ורוצה אותו בתור הראשון שלי , או בכללי בתור הסקס שלי... זה מוזר ? זה בסדר?
אני לא רוצה לעצור את עצמי מבחינה מינית בגלל שאיני סומכת על גברים במובן של *זוגיות* וכו'. אני צודקת? גם אני יודעת שאם יהיה סקס אז זה גם לא יהיה עם ילדים בני 17-20
אני כן מקווה שבסוף אולי יהיה מישהו שאסמוך עליו ואולי זה יהיה זוגיות לטווח ארוך אבל עדיין תמיד לפניי יהיה החשש של " מתישהו זה יסתיים" כאילו זה יהיה ברור לי שכן.
מאכזב אותי אבל לא יודעת אם יש אפשרות לשנות את הגישה הזו... פשוט השקפה רעה כזו על זוגיות / נשואים / אימון בבני אדם בעיקר בגברים כמו שציינתי.

ואגב למי שישאל אם נכוותי בעבר ? כן נכוותי בעבר אבל אני לא מרגישה שזה בגלל זה כאילו לא רק בגלל זה.
לא חסר סיבות זה המון סיבות , ממה שאני שומעת מאנשים , מחברות , מה שרואים בטלוויזיה , מה שהסרטים מעבירים לנו,
התנהגות של אנשים שאני רואה , זה לא עניין של " מאיפה זה נובע לי "

זהו רק רציתי לשתף וגם אם יש לכם בכל זאת מה להגיד בדבר , אשמח לשמוע .
ומקווה שלא חפרתי מידי והייתי מובנת :)