החיים שלי נוראיים מכל הבחינות ואני בדיכאון, מה לעשות?

זה עומד להיות ארוך אבל בבקשה תקראו, אני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי.

אני בן 12 והחיים שלי בזבל. יש לי שני אחים, אחד בצבא ואחד ב-י'.
נתחיל מהילדות:


אבא שלי הוא איש נורא. כבר מהנישואים של ההורים שלי אמא שלי עשתה הכל, הוא היה רק נח כל היום, עושה מה שבא לו וצועק עליה. לקראת סוף הנישואים שלהם גם הוא נעצר כמה פעמים בגלל דברים שהוא עשה. באופן כללי הוא איש שכל הזמן צועק, אי אפשר לדבר איתו, הוא חושב שהמושג "ילד" זה מישהו שאתה נותן לו חטיף פעם בשבוע. בכל ארוחה משפחתית(האחים שלי באים אליו בשישי ואני בא אליו הרבה, בהמשך אסביר למה) הוא צורח. ובתחילת 2015 שהיה לי יום הורים בגלל הרבה מאוד בעיות בבית שאסביר עליהן בהמשך הציונים שלי הדרדרו. הייתי כל השנים תלמיד מצטיין והשנה התדרדרתי בגלל המצב המשפחתי שלי. במקום להגיב כמו כל הורה: אולי בהלם, אולי בהבטחה ודאגה שאני אלמד, פשוט הביך אותי מול המחנכת ואז הלך לאחד המורים שלי וגם הביך אותי בפניו. הוא לא הפסיק להגיד בפניהם שהוא מופתע ואיזו מבוכה זו בשבילו וכמה אני גרוע. הוא עשה לי לפני היום הורים עוד משהו שפגע בי אבל אני לא רוצה לספר. מאז לא דיברתי איתו(זה היה כמה ימים או שבועות לפני היום הולדת שלי). ביום ההולדת הוא כתב לי הודעה אם משהו של נחגוג לך יום הולדת או משהו כזה, התעלמתי. איזה שלושה שבועות אחרי החלטתי משהו, שאני אלך לחגוג איתו בשביל הכסף(זו הייתה בשבילי סוג של נקמה בגלל שמאוד כעסתי עליו). באותה ארוחה הרגשתי שהוא פשוט עשה הכל בכוונה, שבגלל היום הולדת הוא כאילו התאמץ לצעוק ולהרוס יותר מהרגיל. הכל התחיל שהוא הגיש מנה ראשונה ואמר לנו שהארוחה היא בהמשכים ובגלל זה לא צריך לחכות לו ושנתחיל לאכול. אחרי 10 דקות בערך הוא בא ומתחיל לצרוח על אח שלי הגדול למה הוא לא חיכה לי. אז הוא ישר התחיל לצעוק עליו על זה שהוא בא רק בשביל האוכל ולא בא לבקר והתחיל לפתוח סיפור שלם ואז חזר למטבח. אז הוא צרח על אחד מאיתנו בגלל שאחד מאיתנו סיפר בדיחה. באמצע הארוחה כולם הלכו למקום אחר בבית. אבל המשכתי להיות בקשר איתו. יש לו בעיה כזאת שבכל תקופה הוא אוהב ילד אחר. ואני כל השנים הייתי איתו ולמרות שאכלתי ממנו חרא שנים המשכתי.

עכשיו למשפחה שלי:

אח שלי הגדול בצבא והוא גר לידנו(יש לנו בית פרטי והוא בית ליד) והוא גם כל היום אצלנו כי זה סוג של רק מקום לישון כדי שלי ולאח שלי האמצעי יהיה חדר לבד.

אח שלי האמצעי עם בעיות גדולות. לפי מה שהבנתי הוא סבל הכי הרבה מהגירושים וספג הרבה דברים. אח שלי הוא גרוע בלימודים, כל היום רב עם אמא שלי(לא מגזים כל היום אני מתחבא בחדר ושומע צעקות) ויש לו קטע כזה שהוא מתייחס אליי כאילו הוא איזה ערס.

משהייתי בגן הוא היה מרביץ לי וגם עכשיו הוא כבר איזה שנה או משהו מתאמן וממש חזק, והוא פשוט מתעלל בי. מתייחס אליי כמו אל בובה. לוקח אותי מהצוואר ומרים אותי באוויר, מכריח אותי לשרת אותו, עושה עליי תרגלים של WWE וכאלה ובכללי מרביץ לי על כל דבר קטן. אח שלי הגדול רק כל היום אומר מהצד לאמא שלי "הוא צריך לעוף לפנמייה" וכאלה כי באמת מתי שהאח האמצעי שלי לא בבית הכל רגוע. אני ילד טוב, די חכם ובוגר לגילי(לדעתי וגם כולם אומרים לי את זה) וגם אני תמיד מנסה להיות הילד הטוב של הבית והילד התמים שכולם אוהבים. את האמת נראה לי שאני מודע לסיבה, לא נותנים לי תשומת לב בשיט. אמא שלי לא עושה כלום איתו ומשהייתי קטן כל פעם שהוא היה עושה משהו לי או לבית היא הייתה צועקת כל היום, הוא היה הולך ואני הייתי סופג ת'חרא הזה. תמיד הייתי שומר בבטן, והשנה נשברתי, לא יכולתי יותר. כל העולם קרס עליי. מבחינה חברתית, לימודית ובעיקר משפחתית. התחלתי לכעוס גם על אמא שלי שכל השנים וגם היום אין לי אומץ לצעוק עליה כי זו אמא שלי ואני מכבד אותה. ובגלל שבאתי ופשוט בכיתי היא צרחה עליו ואמרה לו ללכת לגור אצל אבא שלי. אחרי יום הוא חזר ושום דבר לא השתנה. ככה במשך איזה שבועיים הוא כל יום חזר והלך בערך. אמא שלי כל היום עובדת או מנקה את הבית ומטפלת. למרות שאני רוצה לעזור לה היא לא מסכימה לי לעשות כלום. אני לא יכול יותר.

עכשיו אני אספר לכם בתחום החברתי:

כשהייתי בגן הייתה לי בעיה, הייתי לוקח לילדים דברים ללא סיבה(סוג של גנבתי). עכשיו הקטע שלא גנבתי מסיבה רגילה של גניבה. תמיד הייתי לוקח ואז זורק את זה לגינה או משהו כי אלו היו דברים מפגרים חסרי כל טעם שלא היה לי מה לעשות איתם.

לקראת כיתה א' שני האחים שלי הראו לי סדרות כמו הבורר, קליפורניקיישן ודברים שממש לא מתאימים גם לא לילד הרבה יותר גדול. בגלל שגם אז הייתי כזה לבד ומופנם הבנתי מזה שבשביל שאני אהיה מגניב אני צריך להתנהג כמו ערס אז מתי שהייתה פגישת היכרות שילד שאל אותי איך קוראים לי עניתי לו סתום ת'פה או משהו כזה. ככה הייתי גם ב-ב' בעוד שבפני המורים אני תלמיד מצטיין.
ב-ג' הבנתי עד כמה זה היה לא בסדר והייתי בדכאון קשה. אף אחד אפילו לא שם לב לזה. כל היום הייתי בוכה בשירותים, חשבתי הרבה פעמים על התאבדו ת אבל לא היה לי אומץ.

בכיתה ד' הבנתי שאני צריך לנסות לשפר את כל המעמד החברתי שלי שדפקתי אבל לא יכולתי. תבינו אחרי שאתה ארבע שנים מקלל בלי הפסקה אתה לא יכול להפסיק לקלל ולמרות שהפסקתי להתנהג כמו ערס, עדיין לא הפסקתי לקלל.

עכשיו אני ב-ו', יש לי חרא חיי חברה, אני סובל כל יום ממכות והתעללויות(קשות מאוד. אגב באופן תמידי שילדים בכיתה שואלים אותי למה כולי סימנים כחולים וצוחקים עליי שזה בטח אח שלי אני אומר שנפלתי).
הכיתה שלי שונאת אותי, ואני פשוט כל היום מתבודד בחדר ובוכה הרבה. ואני בדיכאון בעוד שלאחרים אני משדר שהכל בסדר.

ולאחרונה פתאום הבנתי משהו:

אני ילד די שמן ואח שלי האמצעי כל הזמן מנסה להכריח אותי לעשות תרגילים וזה בגלל שהוא עושה ומרביץ לי אם אני לא עושה. אבל לאחרונה הבנתי משהו.

פתאום קלטתי שאני כל כך אוהב אוכל וגם שנים שכל פעם שאני מקבל כסף מימי הולדת אני מבזבז את כולו וגומר אותו על אוכל זה בגלל שזה הדבר היחיד שעושה לי טוב. מה גם שעכשיו בגלל שגם אמא שלי ואבא שלי התחילו להעיר לי אז יש לי רגשות אשם אחרי שאני אוכל. פשוט אוכל זה הדבר היחיד שעושה לי טוב, שנותן לי איזה שהוא טעם. כאילו כמו שמישהו בדיכאון אז הוא לוקח סמים וזה עושה לו טוב, ככה אני עם אוכל. אני כל היום עצוב ואוכל עושה לי טוב.

עכשיו לבודדים שקראו הכל - מה אני צריך לעשות? אני יכול להתלונן במשטרה על אח שלי? אני לא מסוגל לחיות ככה יותר!!!