הורסת את הבית בהתקפי זעם, מה עובר עליי?

מילדותי הייתי ילדה מאד מאושרת, אמא שלי וויתרה על אהבה כסף חברים קריירה על הכל רק בשביל להיות איתי. אני ואמא שלי תמיד היינו חברות הכי טובות, אני לא זוכרת מתי התחלנו לקלל אחת את השנייה אך במעומעם אני זוכרת שזה היה כשאחותי נולדה, בהפרש של עשר שנים ממני. לא הייתה לי שום קנאה אך גם לא שום אהבה לאחותי. בהתחלה הייתי לוקחת ספר ומסמנת נקודה כל פעם שאמא שלי קיללה אותי, הייתי ממש ממש קטנה, כל צעקה ממנה נראתה לי כמו סוף העולם כי בחיים לא היו בינינו צעקות ובטח שלא קללות. כמובן שקיללתי אותה בחזרה, אך זה היה מטומטמת מכוערת דבילית וזהו. אחרי זה הגיעו גם שריטה או שתיים, אך אם כמה שזה נשמע רע. היא הייתה אמא נהדרת, ואני בת נהדרת, והיה לנו קשר מצויין. זה היה מגיל 11-12 בערך.. בכיתה ז איבדתי את הבנאדם הכי חשוב לי בעולם, לא במוות, פשוט איבדתי אותו בתור חבר, סיפור ארוך... מאז התקפי הזעם שלי גדלו, אני שוברת ומנפצת דברים בבית, כל יום בערך, כוסות זכוכיות, שופכת דברים, מעיפה כיסאות, מנפצת כל דבר שבדרכי. אני לא יכולה להכיל את העצבים שמשתוללים לי בגוף, אמא שלי מ ח ר פ נ ת אותי ברמות אחרות לא ברמה של מישהי שאמא שלה לא מרשה לה לחזור מוקדם בגיל ההתבגרות. התחלנו לזרוק מעדנים ולשפוך מים אחת על השנייה, שריטות, ודחיפות. אבל זה התקפים שחולפים, שנייה אחת אנחנו בכסאח ושנייה אחרי אני רצה אליה ומחבקת אותה. הוסיף שהתקפי עצבים תמיד היו לי אבל לא ברמה של לשבור ולנפץ דברים. זה התחיל בחצי שנה האחרונה, בה איבדתי את הרגשות שלי - הייתי בדיכאון ארבע שנים ויום אחד הוא פשוט חלף, כל רגש חלף, חצי שנה שלא הרגשתי משהו ואני גם לא זוכרת איך כאב מרגיש מה זה לבכות וכבר התרגלתי זה לא קשה לי. אני פשוט מרגישה את העצבים בגוף בועטת בכמה דברים זורקת כמה דברים וזה עובר לי וכשאמא שלי הדבר הראשון בדרכי אז אנחנו מתחילות גם לשרוט ולדחוף אחת את השנייה. זה לא קורה לי עם אף אחד, בחוץ עם חברים או למשפחה אני בנאדם מאד נחמד וזה לא סתם העמדת פנים זה באמת מה שאני אבל שאני באותו חדר עם אמא שלי כאילו נכנס בי שטן שאני לא מצליחה להשתלט עליו ואני גם לא מרגישה רע כי אני יודעת שאין דרך אחרת להתמודד עם החירפונים שלה. הרבה פעמים ההתקפים האלה הם בגלל שאני לא מקבלת אוכל, אוכל מסויים כמו סיני או שוקולד ספציפי זה הדבר היחידי שיכול להרגיע אותי. גם אני מכורה לשוקולד וקונה 2 חבילות של 16 חתיכות כל יום בשנה... מה הבעיה איתי ? מה אני יכולה לשנות בעצמי ? מה עובר עליי ? מה לעשות ? אני לא יודעת אפילו מה לשאול, יכול להיות שאני לא בסדר ? תעזרו לי בבקשה. ולא, מציאת מגורים אחרים לא באה בחשבון. תודה.