אני מאוהב בה ומסתכל רק עליה אבל מפחד לדבר איתה, מה לעשות?

אני מאוהב בה.
שאני מסתכל עליה אני לא מפסיק לחשוב על איזו ילדה מושלמת היא, חכמה, חמודה, מה לא! שהיא מחייכת אני נמס לגמרי, שאני שומע שירים אני חושב עליה ורק עליה לא על אף אחת אחרת. אני לא מסתכל על אף אחת רק עליה. בלי שאני שם לב אני בוהה בה בהפסקות (אנחנו באותה שכבה). אני לא יכול לתאר את האהבה שלי אליה! אני מוכן להקריב את החיים שלי למענה. בזמן האחרון אני רואה אותה מסתובבת עם ילד מהשכבה אבל אני לא יודע אם זה בקטע רומנטי או ידידותי ואני אוכל את הלב השבור שאני רואה אותם ביחד. הסיפור התחיל לפני שלוש שנים בתחילת כיתה ז׳, ראיתי אותה בפעם הראשונה והתאהבתי בה, עם הזמן למדתי גם להכיר את האופי שלה, אבל הייתה בעיה, הייתי ילד בכיתה ז׳ ללא ניסיון עם בנות ועם חוסר ביטחון והיא ידעה שאהבתי אותה ודיברתי איתה (כמו אפס דיברתי איתה רק בפייסבוק) על הכל אבל לא היה לי את האומץ להגיד לה שאני אוהב אותה. אחרי שהיא דיברה איתי על זה שאהבתי אותה היא החליטה שהיא לא רוצה וכל מיני, נשבר לי הלב. בכיתי שבועות, לא הפסקתי לחשוב עליה, להסתכל על תמונות שלה, הייתי מרוסק! בכיתה ח׳ קצת חששתי מלהתאהב בה חזרה למרות שעכשיו אני מבין כמה אהבתי אותה באותה שנה ופשוט לא הייתי מוכן להודות בזה. השנה, כיתה ט׳ התאהבתי בה אבל אני פחדתי ופוחד לדבר איתה (חוץ משלום ופה ושם איזה שני משפטים) שלא יקרה שאני שוב אפדח את עצמי. כמו שציינתי בזמן האחרון אני רואה את עם מישהו אבל אני לא יודע אם זה בקטע רומנטי או קטע ידידותי אני מאמין שזה יותר בין ידידים אבל אני מפחד שהיא תתאהב בו כי אז באמת ישבר לי הלב. לקראת מסיבת הסיום יש לנו ריקודי זוגות והיא רוקדת עם אחד החברים הכי טובים שלי וכולם אומרים להם שהם מתאימים ואני אוכל את הלב שלי עוד יותר ויותר. אנחנו לקראת סוף כיתה ט׳ אבל היא ממשיכה איתי באותה שכבה בכל התיכון ואני פשוט לא יודע מה לעשות. מצד אחד אני מדמיין אותנו ביחד בכל מקום אבל מצד שני אני נזכר בסירוב שקיבלתי, בפחד שלי מסירוב נוסף ובילדים שמתקרבים אליה ואני פשוט לא יודע מה לעשות. אני כותב את כל זה עם דמעות בעיניים, אני פשוט אוהב אותה במשך שלוש שנים ומרוב פחד אני נכנע לעצמי ולא עושה את הצעד. אם למישהו יש רעיון מה אני אמור לעשות לאחר סירוב למרות שאני מאוהב בה, אשמח לעצות (לרדת ממנה זו לא אופציה, אני לא מוכן לוותר).
תודה מראש, וסליחה על החפירה.