הקשר עם האקסית משפיע עליי לרעה, מה לעשות?

בוקר טוב...אז ככה...
אני בן 22, משוחרר כחצי שנה מהצבא (אחרי שירות מלא כמובן). מאז שהשתחררתי אני עובד במלצרות בבית קפה בעיר. זה מעט רקע עליי..

לפני 8 חודשים אני והאקסית נפרדנו.
בהתחלה, לאחר הפרידה, היא כול הזמן חיפשה ליצור קשר. רשמה לי שהיא מתגעגעת וכו. אני הייתי מבקש ממנה שלא תיצור קשר כי זה כואב לי ומחזיר אותי אחורה. ניסיתי לפעול מהראש ולא מהלב. כול פעם שהייתי רושם לה דבר כזה הייתי נשרף.

מפה לשם הקשר חודש. הרגשתי שאני עייף מלהילחם בעצמי. רציתי מאוד את הקשר איתה, רציתי מאוד שנחזור. במשך 8 חודשים מאז ועד היום היינו מדברים, נפגשים, ישנים ביחד. לפעמים התנהגנו ממש כמו זוג. הייתי קונה לה מתנות. הייתי קורא לה מאמי, היא הייתה קוראת לי. ממש כמו זוג אבל בסופו של יום - לא היינו ביחד. היינו רבים גם הרבה, היו תקופות שהיינו רבים ממש כול יומיים והיו תקופות יותר טובות שלא היינו רבים. או רבים הרבה פחות.
לכול אורך התקופה רציתי שנחזור וגם האמנתי בזה. האמנתי שיום אחד והמאמצים שלי יניבו פרי - והיא תחזור אליי. (היא זאת שנפרדה ממני כתוצאה מיחס לא טוב שנתתי לה שהיינו בזוגיות. הרבה פעמים יוצא לי לחשוב על זה ואני פשוט אוכל את עצמי. מסוגל להיזכר ולבכות...).
כול הזמן הייתי גם עסוק בהשוואות על המצב שנוצר לעומת המצב שהיה כשהיינו זוג. כשהיינו זוג היא כול הזמן הייתה שם בשבילי. דיברנו הרבה. נפגשנו הרבה. הייתי הראשון בשבילה. ועכשיו במצב הזה (שקשה לי להגדיר אותו) המצב כבר לא היה כך. מדברים כול כמה ימים שיחות קצרות וענייניות. נפגשים בערך פעם בשבוע.
כשהייתי מציע לה שנישן ביחד או שסתם ניפגש היו לה מיליון דברים לעשות, או שסתם היא קמה מוקדם לעבודה והיא צריכה לישון טוב בלילה. ובהשוואה לעבר אלו דברים שלא היו קורים...
המצב הזה כאב לי מאוד. הכניס אותי לסרטים. אם באמת היא כל כך אוהבת אותי כמו שהיא אומרת, איך היא מסוגלת לוותר על הפגישה..? איך מסוגלת לוותר על השינה הזאת ביחד שגם ככה מתרחשת לעיתים רחוקות..?
המצב שנוצר שבר אותי. המחשבות שברו אותי. הכול נראה לי ריקני. לא היה לי מצב רוח לכלום. לא לחברים, לא ליציאות, לא לעבודה. הייתי מגדיר את עצמי כ"אדם מת מהלך". תחושות ריקנות חזקות שנכנסות לראש. הרגשה שאין טעם לקום בבוקר, אין משהו לצפות לו. הייתי בוכה המון. ירדתי במשקל. הדבר היחיד שהיה מקנה לי אושר זה כשהייתי איתה. כשהיינו נפגשים, ישנים ביחד, היינו מרגיש מאושר... שטוב לי... שכיף לי. אבל אח"כ, שכול אחד היה יוצא לדרכו, הייתי שוב נשבר. לפעמים הייתי מרגיש סביר אבל אח"כ מצב רוח לא טוב היה תוקף אותי. זה היה בא ברגע. וכשזה היה בא - הייתי מושבת.
בנוסף הייתי מטופל אצל מישהו מקצועי שעזר לי. בתחילת הפגישות איתו הייתה לנו מטרה מסוימת. זה היה אמור לקחת פגישות אחדות, אבל עם הזמן נכנסתי למצב שתיארתי לכם למעלה, והפגישות נמשכו לכול אורך התקופה, עד שבוע שעבר.

פירטתי לכם את המצב בעבר, המצב שהייתי בו בתקופה האחרונה, בחודשים האחרונים. נכון להיום אני והיא לא מדברים שבועיים. שבועיים שלא דיברנו אפילו הודעה אחת. כאילו בלעה אותה האדמה. המצב הזה כואב לי, אבל אולי אני מבין סוף סוף אחרי 8 חודשים של קשר מייגע, שזה הדבר הנכון לעשות...(?) הקשר איתה לאחר הפרידה הביא אותי למצבים לא טובים...

זה המצב ביני לבינה. ביני לבין עצמי - אני עדיין נמצא במצבים שנכנסתי אליהם בעבר. אומנם הכול פחות קיצוני אבל עדיין פה ושם זה קורה לי.
ניסיתי ליצור קשרים עם אחרות, אבל זה לא ממש הלך. המקרה האחרון ממש לפני כמה ימים...
אני מרגיש שאני צריך למצוא אהבה חדשה כדי להשכיח את הקודמת. כול עוד זה לא יקרה - אני אמשיך לחשוב עליה. אמשיך לכאוב את המצב ביני לבינה.
אני מאמין שיש לי הרבה מה לתת. גם מבחינה פנימית וגם מבחינה חיצונית.
זאת הייתה הפריקה שלי. האמת שהוקל עליי. אשמח לשמוע דעותיכם על המצב. קצת מילות עידוד אף פעם לא הזיקו...

אשמח לשמוע דעותיכם על המצב. קצת מילים טובות ועידוד אף פעם לא הזיקו..