אני בודד ואין לי מוטיבציה לשום דבר, איך למצוא מטרה בחיים?

עוד בערך מגיל 15 אני זוכר את עצמי שואל את עצמי שאלות פילוסופיות גדולות שקצת קשה להבין, עברו שנתיים וחצי ואני מרגיש שאני באותו מצב פחות או יותר
החיים שלי די מסובכים ויוצא מצב שאני די חי לבד רוב הזמן, אין לי הרבה כסף ואני לא אוכל כל כך הרבה, אבל אני מארח חברים הרבה ומנסה לבלות פחות או יותר...
אני משתמש די קבוע במריחואנה, מעשן כבר שנתיים בערך כמעט כל יום.
בזמן האחרון התנסיתי גם מספר פעמים בLSD, מתוך סקרנות בלבד... ואני חייב להגיד שב3 פעמים שעשיתי את זה אלו היו החוויות המשמעותיות ביותר בחיי
מצד אחד אני מרגיש שאני לומד כל כך הרבה על עצמי ועל איך שהעולם עובד, אבל מצד שני אני גם מרגיש סוג של חוסר תקווה כזה, כאילו מה אני כבר רוצה לעשות בחיים שלי?
לחגוג להנות לקחת סמים ולאכול טוב, זה כל מה שאני רוצה... אבל לא חסר פה משהו?
אני מרגיש כאילו אני אמור לעשות משהו משמעותי עם החיים שלי, אבל אני פשוט לא מסוגל, ושזה לא שאני לא רוצה או לא יכול, אני פשוט כל הזמן מעקב דברים.
אני מורח כל דבר שאני אמור לעשות, אני מתעצל הרבה, ולאט לאט אני גם מגלה שכל החברים שלי הם לא ממש חברים, ושלכל אחד יש את האינטרס האישי שלו, ודווקא שאני הכי צריך את התמיכה והחום מהחברים, אני מגלה שאני לגמרי לבד (תרתי משמע, אני רוב הזמן לבד)
אני בקושי משקיע בלימודים, עובר בלחץ על 60-70, וגם זה במזל
אני לא עובד, פעם עבדתי קצת פה ושם אבל עכשיו כבר לא
יש לי זימון להגיע ללשכת גיוס לפגישה עם קב"ן ואין לי כוח לעשות את זה כי אני גר רחוק מהלשכה... מאוד רחוק.
אני מגלה פתאום שהפעמים היחידים שמישהו מתקשר אלי זה סתם בשביל שאני יארגן אותו, ולא בשביל לשאול על שלומי וכאלה...
אין לי חברה ואני אפילו לא קרוב, אני מרגיש שאני מאבד כבר תקווה... אין לי מוטיבציה לעשות שום דבר... אני מרגיש שאני כאילו כבר יודע יותר מידי, ולפעמים הייתי רוצה להיות טיפש כמו כל שאר האנשים מסביבי... אני פשוט מסתכל עליהם לפעמים, ורואה איך הם פועלים מתוך אינטרסים אישיים בלבד, והם אפילו לא מנסים להסתיר את זה, זה פשוט נראה מגעיל בעיניי, איך הם מסוגלים לרמוס על אחרים בשביל להשיג את זה משהם רוצים...לפעמים באמת הייתי רוצה להיות טיפש כמוהם ולהצליח לעשות את זה, לפעול בצורה שרק לי יהיה טוב, מבלי שיהיה לי אכפת מאף אחד, אני כל כך רוצה לפעול כך, אך אני פשוט לא מצליח...
אני פשוט מרגיש מבוזבז, אף אחד מהאנשים סביבי לא מצליח באמת להבין אותי, וזה מתסכל אותי.