אני כל כך אוהב אותה ולא מפסיק להפגע ממנה, למה?

אנחנו מכירים כבר מעל חצי שנה,היא יודעת מה אני מרגיש,היא יודעת כמה אני אוהב אותה והייתי מקריב את החיים שלי למענה,דיברנו פעם על הנושא הזה והיא הסבירה שאוהבת אותי אבל קשה לה להיות בקשר עם בן עכשיו,עברו עליה חיים לא קלים והבטחתי שתמיד אהיה שם בשבילה,שלא אעזוב לרגע,אולי פער הגילאים זה הסיפור? אולי משהו אחר?הבטחנו אחד לשניה שלא נשקר ותמיד נהיה כנים,מעולם לא שיקרתי לה,מעולם.
והנה,אני מרגיש שהקשר שלנו מתהדק,לא לוחץ עליה ולא כלום,אולי היא רואה בי ידיד? אולי היא רואה בי עתיד? ואני סך הכל שואל,למה?
איפה טעיתי? למה כשאני מתרחק שני צעדים היא מתקרבת 4 צעדים? למה היא תמיד אומרת שהיא מפחדת לאבד אותי?למה היא לא יכולה פשוט לשמור אותי קרוב אליה? שאהיה שייך לה? ושוב זה קורה,אני מציע לה להפגש,היא אומרת שתשמח להפגש איתי (לא בגדר יציאה וקשר רציני) וכשמגיע הרגע היא תמיד מוצאת איזה תירוץ,קשה לי לומר שקר,מילה קצת כבדה,אבל זה שקר. ושוב ,אני נכנס לדיכאון הזה של הפגיעה ברגש,הזילזול הזה באינטיליגנציה שלי,היריקה בפנים הזאתי,למרות שאני אוהב אותה וכל פעם היא מצליחה לשכנע אותי שהיא לא שיקרה ושאף פעם לא משקרת,ואני מאמין,אפילו שתפסתי אותה בשקר .
מה אני יכול לעשות? מה? אני על סף התמוטטות,אין לי חשק לראות אנשים או לדבר עם אנשים,ברגע שהיא מרגישה שאני מתרחק היא שואלת למה? ואני שוב,חסר מילים,ירדתי קרוב ל20 קילו בתקופה הזאתי,20 קילו שפשוט נשרו ממני,נשרו כלא היו,נכנסתי לבילבולים,לדיכאונות,חוסר החשק הזה לקום בבוקר,להגיע לעבודה בדיכאון,לנסות לשדר שהכל בסדר,אבל האנשים שאוהבים אותי יודעים שאני לא בסדר ורק רוצים לדעת מה עובר עלי? ומה אגיד להם? שילדה אחת שברה לי את הלב? הרסה אותי? השמידה אותי? אני חושב לפעמים אם אי פעם אמצא מישהי שאני אוכל לאהוב כמו שאני אוהב אותה,זה נראה לי קלוש..אני יודע שאם אתרחק היא תבכה,היא תכאב וקשה לי עם זה,יכול להיות שאם אתרחק יתקיים בה המשפט "רק כשמאבדים מעריכים",רוב הסיכויים,האם אני אתן לעצמי שוב ליפול למלכודת הזאת? כן,האהבה מעוורת אותי,גומרת אותי,אני שבור ורצוץ ולא יודע איך לצאת מזה,אמרו לי שבגלל זה אתם פה ...שמישהו יוכל לעזור לי..את החיים שלי הייתי נותן למענה,כל מה שיש לי רק בשבילה..בשביל עוד חיוך קטן או לשמוע את הצחוק המתגלגל הזה שאני מצליח להצחיק אותה..