האם אני טועה בגישה שלי למציאת זוגיות?

קצת רצון לעצות מחכימות...

יצאתי מקשר שהשאיר אותי עם פגיעות איומה.
פגועה, רגישה אבל מלאת תובנות, עם כוח הישרדות מדהים. קמתי לבד, הסתדרתי והחברות הטובות שלי שמלוות אותי הרבה מאוד שנים, ממשיכות להחזיק חזק ואיתי, לידי.
אני מתייעצת איתן על הכל, הכל אצלנו בינינו חשוף ובריא, יש בינינו אחוות נשים חזקה.
עם שתיים מהן אני מדברת קבוע כמעט כל יום.
היא 'הכי' דואגת לי וזה מסיבה פשוטה כי בילינו לילות רגישים בשיחות בהם ראתה והרגישה בי עוצמות שהיא עדיין לדעתי מעכלת. היא מנסה בכל הכוח, יוזמת ערבים עם חברות בכל מיני מקומות שהיא שומעת עליהם וכאילו ספונטנית היא מעלה לקראת ערב הצעה שנצא כולנו בנות למקום כזה.
הבית שלה מאוד פתוח, חברים שלה ושל בן הזוג שלה שואלים עלי והיא כשליחה שלהם מקבלת ממני סירוב. אני מבקשת ממנה בכל יציאה שלנו ש"תוריד ווליום" כי משהו בי מחפש בילויים שקטים, בראש טוב, במקום שקט עם חבר'ה בגיל שלנו ולא מתלהבים שיציעו לי כל מיני הצעות של ילדים חרמנים שלא בא לי לשמוע (כבר הייתי בבר כזה פעם אחת והספיק לי לעוד שלושה גלגולים).
בחיים הפרטיים שלי קיימת נישה מאוד מאוד רצינית, עמוקה ואחרת ואת זו חברה שלי מכירה היטב, שיחות ברמת רציו' מאוד עמוקות וכחברה הייתי מצפה ממנה שתבין שככה אני רואה את החיים הפרטיים שלי וזה הגבר שאני רוצה; והיא בשלה, חופרת לי שאני צריכה "לזרום". בתחום הזה בחיי אני די נבוכה ומאד שקטה ורצינית. זה דבילי שאני שואלת את זה כאן אבל כשאנחנו יוצאות, זה לפעמים הופך לערבים שלמים של מועקה כי או שהמקום רועש מדי והיא מתעקשת להשאר כמו ילדה קטנה כי האווירה בעיניה "סבבה" או שאיכשהו אני מוצאת את עצמי כשהיא מדברת עם מישהו ופתאום מישהו מפתיע אותי יאפי באיזה דרינק ומתחיל לדבר איתי מיוזמתו על שיחות כלכליסט; כמה כסף הוא רוצה להשקיע ואיפה ומה מצב הנדלן (לא שאל, לא כלום. הוא בא והתיישב) אני מתנצלת מראש ומתוודה שלמעשה חברה שלי סחבה אותנו לשם, צוחקים על זה קצת, הוא מחמיא לי ושואל אולי בכל זאת, מבקש טלפון וזה הרגע שאני מתנצלת ומסרבת בנימוס וחותכת עם חברה הביתה (היה אחד שגם אומר לחברה שלי לידי שאולי היא תשכנע אותי).
ואז ברכב אני חוזרת על עצמי ואומרת לחברה שלי שלא זאת הדרך שאני רוצה להכיר.
היא מסכימה איתי והרבה פעמים גם מציעה שאולי אני צריכה להתחיל לחשוב על להעניק הזדמנות לדרכים חדשות ושאולי חברה שלנו בסך הכל מרככת את המכה.
אני מיד מחזירה כמו ילדה נעלבת שאני רק צריכה להענות למחזרים; היא מצידה שואלת וסקפטית אם הם רציניים ועם זה היא מיד מוציאה ממני את כל האוויר. ברור לי ששם היא צודקת.
אני לא איזו נואשת. בחורה מאוד נאה ומלאת מחזרים אבל נגד סטוצים ולזרום או וואטאבר שנת 2015 המודרנית מכתיבה כחוקי משחק. אני מחפשת משהו ספציפי והוא לא נמצא וזה לא אביר.
אדם פשוט. בן אדם.
לא רוצה יזיז שימלא לי את הזמן כי אין לי מישהו. אני רוצה את כל הקופה.
אבל זה די קשה, ביחוד שלוקח לי הרבה מאוד זמן לבחון ... ובאמת להגיע למסקנה העגומה שהרבה מהם שחקנים או כאלה ששם אבל לא באמת בלעדית איתך.
חבר לחוג מסויים של חברה, כשלא מסרתי נייד שלי, איתר אותי בפייסבוק וכותב לי על כל מיני טיולים שלו.
לשתף פעולה? לא יודעת...
לדעתכם, להתחיל להתנות לחברים שלי את היציאות? להפתח לדרכים אחרות של היכרויות? להרשם לחוגים חדשים של חברים?
אני טועה בגישה שלי?

אשמח לעצות.