ההורים לא מסכימים לי לישון עם החבר או לצאת איתו עד מאוחר כי "זה לא מכובד"...

אין הרבה מה להגיד, הכותרת אומרת הרבה.
ההורים שלי פרימיטיביים, כנראה קיבלו חינוך דתי (למרות שבחיים לא היו דתיים). הם חושבים שבחורה הגונה ומכובדת לא צריכה לשכב לפני החתונה (אימא שלי חושבת כנראה שאני צריכה להיות כמוה וכל הזמן אומרת "אני לא חינכתי אותך ככה" כשאמרתי לה שאני רוצה לגור עם החבר).
אבא שלי בכלל...שלא נדבר עליו. הוא היה עם 200 נשים כשהיה צעיר (לא בקשר עם כולן אלא סתם סקס) אבל הבת שלו צריכה להיות קדושה. יודעים מה אירוני? שאני "קדושה" אבל כשהוא היה עצבני עליי הוא קרא לי שרמוטה. אז מה הבעיה? אני אלך עם החבר שלי ואהיה מי שהוא אמר שאני.
הם לא סומכים עליי כל כך. אימא כן, אבא לא. הוא אומר שהוא לא מכיר את החבר ושאי אפשר לדעת עם מי אני מסתובבת, כאילו אני איזו ילדה רעה. אני בת 21, אני חכמה, חסרת ניסיון בקשרים או בסקס אבל אי אפשר לערבב אותי.
קשה לי עם הגישה הפרימיטיבית הזו ועם זה שהם חונקים אותי.
יש לי אפשרות לעזוב את הבית אבל אם אעזוב- אין דרך חזרה. הם אמרו לי שאם אעזוב, "אבא" שלי לא יקבל אותי בחזרה וכל הזמן אומרים שאני לא אסתדר בחוץ ושיהיה לי ממש קשה.
אני יכולה לעזוב עם החבר (כמעט חצי שנה ביחד), כי לגור בבית זה סיוט בלי קשר אליו. כל הזמן ריבים, כל הזמן צעקות, תלונות, מחליטים לי מה לעשות...מתי לחזור ואומרים לי שבחורה הגונה לא מתנהגת ככה ושאני צריכה לכבד את עצמי ולהציב גבולות. ממתי השעה קובעת מי אני ומה אני עושה?
אני בת 21. כל החיים שלי עשיתי מה שהם רצו, הייתי ילדה טובה עם ציונים טובים. לא יצאתי עם בנים, לא עשיתי כלום. עכשיו הגיע הרגע שלי ואני צריכה שיגבילו אותי כמו ילדה בת 12?
אימא שלי מנסה להפחיד אותי כנראה ואומרת שאני והחבר נריב הרבה אם נהיה ביחד באותו הבית. מעצבן אותי שאני חייבת לעשות מה שהיא הייתה (היא התחתנה בגיל 21. גם אני צריכה להתחתן עכשיו כי היא עשתה את זה?).
היא לא מבינה שיש לי צרכים, שמגע מיני זה לא רע כל עוד זה עם בן אדם שאוהב ומכבד. אני סומכת על החבר שלי וכן, יגיע הרגע שבו ארצה באמת להיות איתו. היא שכבה בגיל 21 אחרי שהתחתנה ולדעתי היא פחות מינית ממני (אני יכולה לזהות כי אני בחורה מינית והיא לא כמוני). אז למה אני צריכה לסבול? אני לא מתכוונת להתחתן בקרוב, אני עוד ילדה.
מה לעשות? אני לא יכולה יותר, קשה לי עם זה שהם מחליטים עליי. אני רוצה לעזוב אבל הם מחדירים לי לראש שלא אצליח להסתדר לבד, בלעדיהם. מפחדת שאם אעזוב ולא אסתדר- אני אהיה בבעיה (בכל זאת, אף פעם לא גרתי בדירה לבד ופירנסתי את עצמי לגמרי).

חייבת לציין שזה משהו שחשבתי עליו כבר הרבה חודשים, כי המצב כאן בלתי נסבל בבית. אני מחכה גם שאמצא עבודה ואז אעוף מכאן לכמה שעות, זה כבר יעשה לי טוב.

אשמח לעצות...