אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא?

לפעמים אני מרגישה שהייתי רוצה להעלם, להתנתק מהכל, מכולם , ״מהמשפחה״ , ״חברים״ , לנתק כל אפשרות של יצירת קשר איתי.

לפעמים אני כשאני רואה אנשים עם ההורים שלהם , אני שמה לב לאהבה , האכפתיות , הכבוד והיחס שלהם כלפי אחד השני , ואני מקנאה בהם.

לראות אמא שבאמת באמת אכפת לה מהילדים שלה ולא רק בזמנים שקורה להם משהו , או שיש לה תועלת מכך.
אמא חמה , אוהבת שאפשר לדבר איתה בפלאפון אפילו על שטויות. שאת יכולה לבוא לספר לה מתי שאת רוצה מה שאת רוצה ולא רק מה שהיא רוצה לשמוע , שאת יכולה להתייעץ ולדעת שהיא באמת תנסה לעזור מהלב , ותשתדל , ותתמוך וזה ילווה אותה גם במהלך היום עד שתמצא את הדרך לעזור. אמא שאהיה במשך זמן רב בחוץ תתקשר לשאול מה איתי ואיפה אני , שתשלח סתם הודעה באמצה היום לראות מה קורה איתי או לאחל לי יום נעים , אמא שתשב איתי לפחות לארוחת בוקר או צהריים או ערב בבית, שאני יוכל לדבר איתה ולהיות כנה איתה בלי לפחד או להרגיש שהיא שופטת אותי , מזלזלת או מחכה להעיף אותי כבר.. אמא שלא רק ליד אנשים תשחק אותה אוהבת וחמה , שתתייחס אלי , שתפרגן לי , שתגן עלי , שתעריך אותי , שתיהיה זמינה עבורי , שתחזור אלי שאני מצקשרת או שולחת הודעה , שתאמין בי ,שתדאג לי ולבריאות שלי ,שתדאג שאהיה שבע ואוכל בריא , שתבדוק איך אני עם החברים ואיך בלימודים ותעזור , שתעזור לי לפחות כמו שהיא אוהבת לעזור לאנשים אחרים , שתיתן לי אהבה ללא גבולות וללא אינטרסים..
אמא שתיהיה קצת יותר בבית ..
אמא שתשים לב אלי , שתכיר אותי , שתדע מתי החיוך שלי מזוייף ומתי אמיתי , מתי הפנים מחייכות אבל הלב בוכה , מתי רע לי , מתי עבר עלי יום טוב , מתי הכל לא בסדר ומתי הכל מושלם, מתי אני מאוהבת , מתי יש לי מה לספר , מתי אני משקרת
אמא שתחפש איתי זמן איכות , שתדע להקשיב ולהגיד מתי אני צודקת ומתי טועה , שתדע לכעוס ולנאום ולהעניש שצריך , שלא תחפש אותי ותריב איתי בלי סיבה , שתנסה להבין אותי , שתיהיה לצידי , שכהאחים רבים היא תדע לבוא ולהשליט סדר בלי להפלות אף אחד או להעניש שלא בצדק.
שתיהיה אמא שלי ולא של כולם חוץ ממני, וכשהיא צריכה אותי רק אז היא נזכרת בי,לנקות , להכין אוכל , לעזור לה ..
שתפסיק לנצל אותי ..
אמא שתכין אותי לחיים , שתשתף אותי בנסיונות שלה , שכשאתקדם קדימה היא תיהיה מאחורי למקרה שלא אדע מה לעשות ואוכל להסתובב אליה ולהעזר בה..
אמא שתאהב אותי כמו שאני ותראה אותי כמו שאני.
אבל היא לא כזאת , ואני עדיין אוהבת אותה מאוד, ברמה שקשה לי לתאר , גם שאני כואבת כל כך ..
וזה לא הוגן שהאמהות של אחרים חמות יותר ואוהבות , ודואגות ומנשקות ולא דוחות את הילדים שלהם..
את אמא שלי ! למה את מתנהגת אלי ככה , חוסר אכפתיות ולפעמים גם זלזול.

אם יש משהו שאמא שלי מתגאה בו אצלי , זה היופי , וכשאנשים שואלים מי זאת הילדה היפה היא ממהרת להשוויץ.. וזה לא שאני לא חכמה , שטחית או ילדה רעה , ממש לא , אבל את זה אנשים לא יכולים לראות לכן מבחינתה לא צריך לציין. היא מסתפקת ביופי.

אני יודעת שהיא אמא שלי , אבל אני לא מרגישה ככה, אני יודעת שהיא לא שונאת אותי , אבל אני יודעת שהיא גם לא אוהבת אותי כמו הבת שלה.
וכמה שקשה לי להגיד את זה וכמה דמעות יורדות לי עכשיו.

וזה הסיפור שלי על אמא ..

לפעמים אני מרגישה חנוקה , שבא לי כבר לעזוב את הבית , ולפעמים אני רוצה לחזור להיות הילדה הקטנה שהייתי , נטולת הדאגות , המודעות, התמימה ,זאת שאמא שלה עוד נמצאת בסביבה ולא תמיד בעבודה זאת שעדיין חושבת שאמא שלה היא אחת ויחידה..
אבל לחזור להיות הילדה הקטנה שהייתי אנילא יכולה , על זה אפשר רק לחלום , ולעזוב את הבית , להתנתק מהכאב הזה, אני יכולה לעזוב את הבית ,אבל אני לא רוצה לעזוב את המשפחה שלי בצורה כזאת , לכן אני מחכה לצבא , וזאת אחת הסיבות שאני רוצה גם בסיס סגור , אני רואה בזה בנוסף לרצון לשרת ולתרום למדינה , כמקום מפלט מהבית , מהכאב -כי זה לא רק אמא ככה , אני לא מרגישה נאהבת על ידי אף אחד באמת , הם יכולים להגיד שכן , אבל ההתנהגות מוכיחה אחרת. והם יודעים כמה אני אוהבת אותם ואעשה בשבילהם הכל ומנצלים את זה. אז אני רוצה לברוח לצבא ולחיות את חיי , להיות עצמאית ולהתחשל , למרות שיכול להיות מאוד שיהיה לי גרוע הרבה יותר ממה שאני חושבת (שמעתי על כאלה שמתחשלים מזה וכאלה שסובלים שם) מקווה שלא יהיה לי גרוע כל כך, אבל בכל אופן במקום שאני נמצאת עכשיו אני מרגישה חנוקה , לא רק בבית , החיים בכלל חונקים אותי -וזה ממש לא משפט התאבדות , אני לא מאמינה בהתאבדות ולא רוצה בזה , אני אלחם על האושר שלי עד יומי האחרון, אבל אני לא מאמינה כבר שאוכל להיות מאושרת ונאהבת מתישהו באמת, וגם אם אהיה זה או יהיה לזמן שצר , או בתמורה לכאב של מישהו אחר , או שזה החיים יעצרו לי בדיוק בזמן שהאושר הגיע אלי.
אבל לא משנה מה , אני עדיין רגישה אליה (כמו אל כל המשפחה שלי) סולחת לה למרות שהיא לא מבקשת סליחה , ואקריב את האושר שלי למען המשפחה שלי.
אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מבקשת שהמשפחהשלי תיהיה מאושרת ושמשאתותיהם יתגשמו , ויהיה להם טוב ויהיה להם שפע ובריאות ויהיו שמחים ומוקפים באנשים טובים ואהבה ,
אבל משהו פעם אחת בשבילי ? קשה לי לבקש למרות שאני מנש רוצה - מהפחד שזה יהיה תמורת האושר שלהם ..או של מישהו אחר.

״אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא״ - אני בחיים לא אבין את המשפט הזה .. ): ): ):

אשמח לייעוץ מה לעשות , איך לפעול איך לשחרר , איך להאמין.
ושתבינו , אני לא ילדה בעייתית , וזה לא שאמא שלי מפלצת , יש לה גם קטעים מאוד טובים , אבל שאני צריכה אותה באמת היא לא שם.

אולי אין לי , אמא שתייעץ לי ברצון מלא ואהבה אמיתית , אבל לפחות יש אתכם.
תודה ..