בעלי אמר "תלכי מכאן עד הבית, תורידי את השומנים שלך"

השעה 2:00 מחכה לבעלי שיגיע הביתה.
אני נשואים כמעט שנתיים+1. כמה חודשים אחרי לידה, עליתי די הרבה, מורידה את כל הק"ג לאט לאט.
לצערי הבטן שאהבתי לפני הלידה נהרסה ובמקומה נוספו לי סימני מתיחה מה שגורם לחוסר ביטחון וחוסר אהבה עצמית.. ההרגשה הזו תוצאה ישירה מהיחס "המהמם" של בעלי. אני אוהבת את.בעלי, אהבה ראשונה... איך שילדתי לחץ עליי שארזה, חשבתי שארד הכל ממש מהר אבל התבדתי ואני נאבקת על כל קילו וקילו ומתמודדת עם שינויי הגוף מהלידה. בעלי אחד שחשוב לו מאוד מאוד החיצוניות. משקיע בעצמו מבחינת מראה, יכול להיתקע בחנות בגדים שעות(בגדים בשבילי אחרי חמש דקות משתעמם) מקפיד על השיער וכ'ו - אל תטעו גם לי חשוב איך אני נראית ומטופחת למעט הק"ג המעצבנים!!! הוא ממש יורד עליי כל הזמן השפלות, מפגרת/טיפשה/שמנה/דוחה/מגעילה... אומר לבת שלנו "אמא שלך שמנה ומגעילה". היינו היום באיזשהו אירוע והיה שם מלא נוער וצעירים וצעירות הוא מסתכל על נערה ואומר "הייתי עושה אותה" "אם הייתי רווק ורואה אותה באיזה מקום לא הייתי חושב שהיא קטינה" והצדיק את הפרשה של אייל גולן. הייתי המומה איך אץה מדבר ככה ועוד לאישתך? אחכ אמר לי שמעי ראיתי את כל הנוער הזה וזה שיעור לחיים כמה צריך לשמור על הילדים... אני לא יודעת איך לרכול אותו!!! בדרך חזרה היינו אצל ההורים שלו ושחזרנו הביתה הוא עוצר בכניסה לשכונה ואומר לי תלכי מפה עד הבית תורידי את השומנים שלך" אמרתי לו "עכשיו 23:00 בלילה מה הליכה עד הבית בשעה כזו???" הוא ממש התעקש ומההלם והחוצפה שלו פשוט יצאתי בהפגנתיות מהאוטו. והוא פשוט נסע!!! ולא לכיוון הבית. הגעתי הביתה (הילשה הייתה עם אמא שלי אצלנו) ולא הבינה למה נכנסתי הביתה לבד. אני חשבתי הוא בבית... התקשרתי אומר שהוא אצל חבר שלו ויש משחק!!! אמר לי "אמרתי לך אתמול שאני אהיה אצלו" סליחה מה זה אמרת לי אתמול? מה אתה הולך לחבר (רווק גר עם שותף)בשעה כזו אתה גבר נשוי הילדה לא ררתה אותך כל היום בוא הביתה!!! אמר לי לא רוצה לריב איתך אמר לי לא בא וניתק. אני עד עכשיו מחכה לו והוא לא הגיע ורצים לי מיליון סרטים בראש. יש לי סרטים שחס וחלילה הוא יבגוד ואני לא מסוגלת לחשוב על זה!!! מרגישה שהוא לא מפנים את זה שהוא התברגן וכבר לא צעיר (היה די שובב ברווקות) יש לו מחוייבות לי ולילדה ולצערי אין לי את הגוף שהיה לפני ההריון אבל אני משתדלת מאוד. למה אני צריכה לעבור את כל הצער הזה רק בוכה ובוכה ולא רוצה שהתינוקת שלי תראה את אמא שלה מצטערת ובוכה. גם כשאני מדברת איתו הוא מאשים אותי ועוקץ אותי ואיכשהו מגיע לזה שבגללי המצב ככה ושאני לא מרזה מספיק מהר. להתגרש לא על הפרק אבל איך אני משקמת את הנישואים האלה? יש לי אהבה אליו ואני חושבת על העתיד של הבת שלי אבל נמאס לי מההשפלות והזלזול הזה בי. בבקשה תייעצו כי אני שומרת הכל בבטן אף אחש במשפחה לא יודע מה אני עוברת...