אני אב חד הורי בן 23 ללא משפחה וללא עזרה, אני זקוק לעצות

שלום לכולם קוראים לי ד' ואני בן 23 אני והאקסית שלי נכנסנו להריון מלפני כשנה וחצי.
אני באותה תקופה הייתי חייל משוחרר. ברגע ששמעתי שיהיה לי ילד זה היה הרגע המאושר ביותר בחיי אפילו יותר מגזירת החוגר שלי.
האקסית שלי לא רצת את הילד כי היא היא טענה שהיא צעירה מכדי להיות אימא אני לעומת זאת דרשתי ממנה שאני רוצה את הילד.
כמובן שאף אחד מההורים שלנו לא ידע על ההריון, מה שהוביל לזה שמשכנו את הריב בינינו אל ללדת או לעשות הפלה.
החלטנו ללכת לרופא שיביא לנו יותר פרטים, הרופא אמר שהיא כבר לא יכולה לעשות הפלה שמאוחר מדי.
לאחר מכן החלטנו לספר להורים שלנו ביחד על ההריון. ההורים שלה אמרו לה כשהיא תלד את התינוק היא תוכל לחזור לגור איתם, ואני... טוב ההורים שלי לא ראו את זה בעין יפה, הם נתנו לי יום אחד לארוז את הדברים שלי ולעזוב את הבית.
גרתי אצל חברים כמה ימים ואז שכרתי דירה שבו האקסית שלי ואני גרנו בה.
לאחר שהיא ילדה את ניב (התינוק הכי חמוד) היא עזבה עם ההורים שלה את בית החולים בלי להניק אותו או בלי להסתכל עליו, ההורים שלה שבאו לקחת אותה נתנו לי מסמכים מעורכי דין שהיא מוותרת עליו.
ההורים שלי לא רצו ולא רוצים גם לשמוע על הנכד שלהם או עלי.
וכך אני נער בן 22 עם פעוט קטן ודירה שכורה ללא משפחה או נסיון עם ילדים החלטתי לגדל אותו.
הבעיה העיקרית שלי היא לדאוג לו להיות שם בשבילו כי אני חייל משוחרר בלי עבודה קבועה (משמרות יום ולילה באבטחה) בלי נסיון בלי משפחה בלי השכלה הקדמאית ואפשר להגיד גם בלי חברים.
ממש קשה לי לצאת לעבודה ולהשים אותו אצל מטפלת כי היא לוקחת ליום יותר ממה שאני מרוויח ביום, וגם המשכורת צריכה ללכת לחשמל גז מים ושכירות עם הרנונה ואפילו לא דיברתי על אוכל לילד ובגדים.

אני באמת מתבייש להגיד שחשבתי לא פעם להשאיר אותו באיזה קניון. אבל כל הזמן קופצת לי המחשבה של הפעם הראשונה שהחזקתי אותו, שחשבתי לעצמי שזה יצור חסר ישא ושאני המחסום היחיד שימנע ממנו את הכאב ויגן עליו.
אני חושב שאולי עדיף לי למסור אותו, אבל אולי החיים החדשים היו לו יותר קשים אולי הוא ישאל את עצמו למה מסרו אותו, איפה אבא ואימא.
אבל אני לא יכול להיות אדיש למציאות והמצב מאוד קשה והולך ומדרדר משבוע לשבוע.

אני ממש זקוק לעצה טובה.