האם להתפשר על רפואת שיניים או לקחת סיכון כדי להגשים את החלום?

שלום כולם :) מצטערת על החפירה אבל מבקשת ממי שעונה על הסקר שיקרא קודם...
בערך מתקופת סיום התיכון ותחילת הצבא צץ לו החלום של לימודי רפואה. תמיד הייתי בטוחה שאלך לכיוון הפיזיקה/הנדסה אבל פתאום התפתחה אהבה חדשה לכל התחום של ביולוגיה בכלל, ורפואה בפרט.
לאחר הצבא ניגשתי לקורס פסיכומטרי, קרעתי את התחת שלי כדי להוציא את הציון הנכסף...קיבלתי לבסוף ציון של מעל 740 והיית מאושרת! עד הרגע שבאמת התחלתי לבדוק את סיכויי הקבלה בכל אחת מהאוניברסיטאות והבנתי שהציון יספיק לי רק לבן גוריון, ולכל שאר האוניברסיטאות יספיק רק למדעי הרפואה ולרפואת שיניים.
החלטתי להירשם לכל האוניברסיטאות כדי להגדיל את הסיכוי. אלו התארים שנרשמתי אליהם:
בן גוריון-רפואה
תל אביב-רפואת שיניים
העברית-רפואת שיניים
הטכניון-רפואה מגמה מדעית (שזה בעצם מדעי הרפואה)

תהליך המיון לבן גוריון מורכב מ-2 שלבים-מבחן ממוחשב וריאיון. כשניתחתי בראש את סיכויי הקבלה לא לקחתי בכלל כאופציה שאני לא אעבור את המבחן הממוחשב אבל ידעתי שבריאיון יהיה לי סיכוי יותר נמוך. זאת משום שבמבחן הממוחשב יחסית אחוז גבוה של אנשים ממשיך לשלב הבא ובריאיונות אחוז הקבלה מאוד נמוך. לצערי, התבדיתי. לא עברתי את המבחן הממוחשב. כל כך כעסתי על השיטה המחורבנת בארץ שבה פסלו אותי על בסיס ציון שאני אפילו לא יודעת מהו ואיך הוא נקבע, אפילו לא פגשו אותי וראו מי אני. לא הייתה לי הזדמנות אמיתית להוכיח להם מה אני שווה וזה ממש הרגיז אותי. סיננו אותי רק על בסיס מבחן מטומטם של אישיות שאין לי מושג איך בכלל הם מחליטים לפיו מי מתאים להיות רופא ומי לא.

מהרגע שקיבלתי את הבשורה המרה ניסיתי לעכל את זה שאני השנה לא אתחיל ללמוד רפואה, שזהו חלום חיי. אמנם אני עדיין צעירה יחסית לסטודנטים לרפואה בארץ, אך כבר עברו כמעט 4 שנים מאז שסיימתי תיכון והחיים שלי לא התקדמו. עומדים בפניי לימודים מאוד ארוכים ולכן זה לא בא בחשבון מבחינתי שאני אדחה בעוד שנה. מה שעוד יותר מעצבן הוא שאם הייתי מקבלת פסיכומטרי נמוך, לא הייתי חושבת פעמיים וטסה ללמוד בחו"ל. אבל דווקא זה שקיבלתי ציון גבוה תקע לי מקלות בגלגלים כי לא חשבתי על האופציה שאני לא אתקבל בארץ. עכשיו אני מניחה שמאוחר מידי להירשם ללימודים של השנה בחו"ל ואני אאלץ לחכות שנה, מה שלא בא מבחינתי בחשבון.

לכן אוטומטית, הראש שלי כיוון לעדיפות הבאה-רפואת שיניים בעברית או בתל אביב. אמנם זה תחום שאני פחות מתחברת אליו, אבל זה עדיין סוג של רפואה ומקבלים מלאאאא כסף. לא ממש חשבתי על הכול ופשוט התכוננתי המון למבחנים ולריאיונות. את המבחנים הראשוניים עברתי בשתי האוניברסיטאות, ובעברית עשיתי ריאיון ואני מחכה לתשובה. בתל אביב יש לי ריאיון בעוד שבועיים, וגם אתן את הכול כדי לעבור. אבל עשיתי איזושהי פאוזה מכל המירוץ הזה שאני נמצאת בו כדי לעשות רגע חושבים עם עצמי: אני באמת רוצה להיות רופאת שיניים? אני באמת אתפשר על מקצוע שאני פחות אוהבת? והגעתי למסקנה שזה לא באמת החלום שלי, ועדיין החלום של רפואה נמצא בליבי. כולם מנסים לשכנע אותי שעדיף לי רפואת שיניים, שלא יהיו לי משמרות ושאני ארוויח מלא כסף, אבל מה לעשות שיש לי ג'וק במוח שאומר לי שאני רוצה ללמוד רפואה!
השנה זה כבר אבוד להתחיל ללמוד רפואה,אבל התקבלתי בטכניון למסלול רפואה-מגמה מדעית, שזה 3 שנים הראשונות של רפואה, שלאחריהן אני יכולה להשלים את התואר המלא לרפואה (אם אני אתקבל). ובנוסף-50% מהמחזור עוברים למגמה של רפואה שנתיים לאחר תחילת הלימודים. אבל שוב, זה סיכון. אם אני לא אהיה מה-50% שעוברים? אם אחרי 3 שנים אני אמצא את עצמי עם תואר שאין כ"כ מה לעשות איתו ואני לא אצליח להתקבל ללימודי המשך של רפואה?
אז מצד אחד התואר הזה הוא פלטפורמה טובה למי שרוצה ללמוד רפואה, אבל כרוך בזה סיכון מסוים של ביזבוז 3 שנים על תואר שאולי לא יוביל אותי לשום מקום (סיכוי קטן אבל עדיין, הוא קיים)
ומצד שני אפשר ללכת על רפואת שיניים, שזאת התפשרות אבל לפחות אני אצא עם מקצוע, שיכול להיות שאני אוהב אותו בסוף.
הוספתי עוד אופציה לסקר-לחכות שנה, שזה אומר שכל אלפי השקלים שביזבזתי על ההרשמה ועל המבחנים ילכו לשווא, ושאולי אחרי שנה אני שוב לא אצליח להתקבל לרפואה, אפילו בחו"ל (למרות שזה סיכוי נמוך כי בחו"ל תנאי הקבלה הרבה יותר קלים). אמנם מבחינתי זו אופציה מאוד גרועה, אבל שמתי בסקר כדי לראות אולי ממבט של אנשים אחרים היא באמת עדיפה.

תודה ☺