מרגישה שאני במעגל של זכרונות מהאקס שאני לא מצליחה לצאת ממנו

היי ,אני בת 22 ולפני כשנה וחצי נפרדתי מבחור שאיתו יצאתי כשנתיים וחצי.
הבחור היה גדול ממני בשנתיים והיה האהבה הראשונה שלי,הכרתי אותו מספר שבועות לפני שהתגייסתי והוא היה לקראת סוף השירות הצבאי שלו.
במהלך שירותי שירתתי בבסיס יומיות ולכן התאפשר לנו לתחזק קשר יומיומי.הייתי מאוהבת בו עד מעל הראש ובחיים לא הרגשתי פרפרים כה חזקים בבטן והתרגשות כה גדולה בלב.קשה לתאר אבל מהרגע שהסתכלתי עליוההי ניצוץ ולאחר מכן שיצאנו פעם ראשונה הבנתי שיש גם חיבור מדהים.אני חושבת שאז הבנתי למה מתכוונים שאומרים אהבה ממבט ראשון.
תחילת הקשר שלנו היה מדהים,בחצי שנה הראשונה לא רבנו אפילו פעם אחת וחוויתי איתו כל כך הרבה חוויות וכל כך הרבה פעמים ראשונות בכל המובנים...פשוט הרגשתי בטוחה,הרגשתי במקום שאני אמורה להיות.
לאחר שנה הגיעו קצת מחלוקות ומדי פעם מריבות,התחילו לצוף חילוקי הדעות בינינו...הרגשתי שלא משנה מה הוא אוהב אותי ונוכל להתגבר על כל דבר ואני מודה כי הרבה פעמים הייתי ילדותית בגלל שהייתי חסרת נסיון ובטוחה באהבה שלו אליי,אף פעם לא ממקום של זלזול כמובן אך באמת מחוסר נסיון,עקשנות וחוסר בגרות בעיקר.היום כמובן שאני רואה דברים אחרת. בהתחלה הכל היה בסדר אך ככל שהריבים הלכו ונהיו תכופים יותר הרגשתי את הריחוק ממנו,כל פעם קצת יותר אדישות וכל פעם יותר הבנה מציד שאולי אנחנו לא מתאימים.ניסיתי ככל יכולתי לשמר את הקשר,אציין כי הריבים לא נבעו סתם אלא גם מחוסר מאמץ מצידו לצאת יותר,לבלות,להיות בחרת אנשים,לגוון את הקשר וליזום,לעשות דברים כיפיים יחד יותר...הייתי מרגישה חנוקה איתו ולא משנה כמה ניסיתי לבוא לקראתו ולהשתדל... ובנוסף לכל הוא החל לגלות קנאה יותר כלפיי (לא בצורה גסה ובוטה) אבל בהערות שלו ובמה שהפריע לו וזה ממש לא התאים לאופי שלי ולמי שאני...הרגשתי שהוא לא סומך עליי,שהוא חסר ביטחון למרות שמעולם לא גרמתי לו להרגיש כך והיו לי עיניים רק בשבילו.
בסופו של דבר נפרדנו לשבוע ולאחר מכן חזרנו לחודשיים נוספים שבהם שום דבר לא השתנה והחלטתי לסיים את זה.זו הייתה ההחלטה הכואבת בחיי והתלבטתי רבות לגבי כך מאחר ואהבתי אותו וידעתי שהוא בחור רציני לחיים אבל לא הסתדרנו והקשר נשחק ולכן לא היה טעם באותו הרגע להמשיך זאת.ללא שום קשר לחילוקי הדעות בינינו הוא בחור מקסים שגילה דאגה כלפיי,באמת אהב אותי ושלעולם אוהב ויהיה חלק בליבי בשל מה שהוא היה בשבילי.
למרות כל זאת שנה וחצי אחרי אני עדיין לא הצלחתי להתנתק ממנו וממה שהוא היווה עבורי.כחצי שנה אחרי שנפרדנו גיליתי שהוא התחיל לצאת עם מישהי אחרת ועכשיו הוא איתה כשנה,מיותר לציין שזה שבר את ליבי מה גם שהוא אינו מפסיק הלעלות תמונות איתה בפייסבוק,ובכלל נראה כי הוא כן עשה שינוי בחייו ואכן יוצא יותר ומתנהג אחרת איתה מה שעוד יותר מעלה בי תהיות האם הן אדם השתנה בעקבות הקשר שלנו? האם הפיק לקחים? האם הבעיה הייתה בי?. כמשתשמע שנינו לא מחקנו אחד את השנייה מהפייסבוק אני מניחה כי בהתחלה הייתה לי הצקווה שנשמר את הקשר בינינו ואולי לחזרה בעתיד ואחר כך זה פשוט נשאר ככה וברגע שראיתי שהוא לא מוחק אותי הרגשתי לא בנוח למחוק אותו מכייון שבסופו של דבר נפרדנו יפה ,גם לאחר הפרידה היינו בקשר של הודעת והתעניינות אחד בשנייה...בימי ההולדת שלי הוא מתקשר אליי לברך אותי ובחגים לא שוכח לשלוח הודעה.ובכללי הוא מעודכן לגבי חיי ונאמר לי שגם בירר דברים עליי גם במהלך הקשר עם הבחורה שהוא יוצא.אנחנו גם גרים קרוב והסביבה שלנו היא דומה,אני מכירה את החברים שלו הוא את החברות שלי,יצא שנתקלנו אחד בשנייה והכל קשור בהכל מה שמקשה עליי מאד את המצב.
הייתי רוצה לדעת כיצד אפשר להתנתק ממה שהיה בעבר? אני בחורה שנורא קשה לה להיפתח לקשר רציני לכל אחד...מאז הקשר איתו לא הצלחתי להרגיש לאף אחד את אותה הרגשה וזה מתסכל כי אני כל פעם חוזרת לאותו מקום שנזכרת בו ומה שהוא גרם לי להרגיש.זה מפחיד אותי שלא יגיע הבחור שיגרום לי להרגיש כך שוב ואני לא רוצה להתפשר על פחות.
אני מרגישה שאני כבר מעל שנה במעגל שאני לא מצליחה לצאת ממנו של זכרונות ממנו,של הכאב שאני מרגישה כל פעם שאני נזכרת בו או חושבת עליו איתה.מצד שני לא מצליחה להתנתק מזה כי כל דבר מזכיר לי את זה...נמאס לי לחוש ככה.הגעתי למצב שאני עושה לו אידאליזציה וכל הזמן נזכרת בכמה טוב היה לי איתו בהתחלה במקום להיזכר במה שלא עבד בינינו ולמה זה נגמר.אני חושבת שזה נובע מכך שאני באמת אוהבת את הבן אדם אבל אהבה כאמור זה לא תמיד מספיק.ומודה שלא הערכתי את עצמי מספיק וכל הזמן חשבתי שאולי יום אחד נחזור אפילו שהוא עם מישהי אחרת.נמאס לי לבזבז את חיי במחשבה הזו...מה זה אומר בעצם שהוא עם מישהי אחרת חצי שנה אחרי שנפרדנו ושהוא איתה זמן כה רב? האם זה אומר שהוא לא מספיק אהב שהוא נכנס לקשר אחר כל כך מהר?אולי להיפך וזה מה שעזר לו להתגבר? כי לפי מה שאני הרגשתי אני באמת ידעתי עד כמה הוא אהב אותי ואני אפילו חושבת שנשארו בו רגשות עד היום אחרת לא היה מראה התעניינות בחיי ובכלל זו הייתה אהבה ראשונה לשנינו ונראה לי שזה לא משהו ששוכחים.בכל אופן אשמח לשמוע עצות ממי שעבר או חווה את אותו המצב ומה הדעות בעניין