הי. אני בת 15 כמו שכבר ציינתי.
אני אוהבת מישהו כבר מכיתה ו׳ (גיל 11)- כלומר 4 שנים.
זה נשמע הזוי וזה באמת ככה. זה קשה נורא כי אני רואה אותו הרבה (והאמת היא שגם כשלא, האמירה ״רחוק מהעין רחוק מהלב״ לא תקפה). ואנחנו דתיים.
זה לא שיש בינינו שיח קבוע או משהו.
עד לפני שנה אני כמעט בטוחה שהוא לא ידע על קיומי.
אבל זה קשה לי כי כלול עם האהבה גם המון סבל, סבל מציפייה, מתקווה, מדמיונות.
לפעמים אפילו אני מרגישה שהוא גם מרגיש משהו אליי. אבל תמיד פוחדת שזה עוד פעם הדמיון.
זה מצד אחד טוב לי מאוד לאהוב. זה כיף ונעים. ומצד שני מחרפן אותי.
יש לכם רעיונות? האם להפסיק? ואם כן- איך?
קחו בחשבון שאני גם מתה מפחד שזה יימשך עוד הרבה זמן כמו שעד עכשיו נמשך, מפחדת שבבוא היום זה ייפגע לי בזוגיות אמיתית.
תודה:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025