כבר נמאס לי לסבול ולהיפגע, איך להתמודד עם זה?

דיי נמאס לי שכל הזמן מתייחסים אלי כאופצייה שנייה
הם לא יודעים להעריך ,הם תמיד יירקו על הצלחת שממנה אכלו
לא משנה כמה אני יביא וייפנק אותם ויכבד ויעריך ויאהב אותם הם תמיד ידרכו ויהרסו אותי
תחשבו אתם כמה זה כואב שהאנשים הכי קרובים אליכם שאתם מוכנים לעשות בשבילהם הכל אפילו אם זה להקריב ולסכן ולתת גם ממכם הכל הם יפגעו בכם.
זה לא פעם ראשונה שזה קורה ,זה כבר ככה אני כמעט כל חיי אבל כבר נימאס לי כמה אפשר כבר ליסבול וליספוג.
אחותי כמה שאני אוהבת אותה ואני אוהבת אותה המון הכי בעולם ,תמיד כשמשהו לא יסתדר או לא ילך בדרך שלה היא יכולה להפוך לבן אדם הכי רע העולם.
היא מסיטה את אחיות שלה נגדי ,אם יש בייני לביינה ריב קטן היא תמיד תערב ותסיט את כולם לנגדי והיא לא תוותר עד שזה לא יצליח לה.
ולהורים שלי לא אכפת להם גם בשבלם אני תמיד יוצאת לא בסדר כשאני צריכה את עזרתם הם רוב הזמן לא לי אבל כשהיא אחותי צריכה משהו קטן הם תמיד יבואו ויתנו לה.
אמא שלי כל הזמן אומרת שהיא רק מחכה שהילדים שלה יעזבו אותה כבר
כאילו שאנחנו עושים לה משהו רע ומפריעים לה בחיים ואנחנו לא!
ואבא שלי בכלל כמעט לא בבית וגם לא אכפת לו מכלום חוץ מהטלוויזה והטלפון שלו במישחק של הזומבים וחדשות של מקו הוא אף פעם לא מתייחס לכלום.
אחיות שלי הקטנות אפשר ליקנות אותם אפילו בסוכריית טופי ,ככה זה ילדים קטנים ואין מה לעשות ולמרות שאני מבינה את זה זה עדיין פוגע.
לפעמים אחותי צועקת עליהם אבל אני כבר ויתרתי על לעמוד על שלי כמה שאני מנסה לדבר איתה על ההצקות שלה כלפיהם היא תמיד תבוא ותתחיל ישר עם צעקות ולא תיתן לי מקום להביע את הדעה שלי ולעמוד לטובתם של אחיות שלי ,אחרי שהיא צועקת עליהם ומסיימת להציק להם כשהם לא לייד אמא שלי ,אחיות הקטנות תמיד מייד באות אליי ובוכות אצלי בחדר ותמיד אני באה ומחבקת אותם ואומרת להם להתרחק ממנה אם היא לא גורמת להם להרגיש איתה בנוח וטוב ומשאירה אותם בחדר שלי עד שאמא שלי מגיעה.
ותמיד אחרי יום או כמה שעות היא תמיד באה ומסיטה אותם נגדי, היא גורמת להם להגיע לחדר שלי לפגוע ולהעליב אותי בקללות ,שאני שמנה ,שאני מכוערת ,שאני מכשפה ,שאני רעה ועוד..
ומה לעשות? אני לא יכולה שלא להיפגע מזה ,הם אנשים שקרובים אליי ולא קל לי כשהם פוגעים בי.
וזה עוד אחרי שאני באה ומביאה להם כל דבר ועושה בשבליהם הכל ונותנת הכל מעצמי ולפעמים אני מתחרטת שאני בכלל באה ועוזרת להם (לאחיות הקטנות שלי ) אחרי שהיא מציקה להם.
לייד אמא שלי אחותי מתנהגת כמו מלאך אבל כשאמא שלי לא בסביבה או לא בטווח הריאה שלה היא יכולה להפוך לרעה ממש.
אני מפחדת שהיא תהפוך את אחיות שלי גם לכמוה ,אני לא רוצה שילמדו ממנה ויתנהגו כמוה.
ושוב פעם זה קרה היום ואני לא יכולה כבר לספוג את העלבונות האלה.
למה אני צריכה למצוא את עצמי בוכה כל היום בגללם?
וזה לא עוזר להגיד לאמא שלי מה היא עושה לי כי היא יודעת והיום הלכתי אליה ואמרתי לה שאחותי מסיטה אותם נגדי והיא אמרה שאם אנחנו לא רוצים לאכול חרא לארוחת הערב אז שאני יעזוב אותה בשקט.
אני כבר לא יודעת מה לעשות