רוצה לרדת לג'וב אבל מפחד מלחץ חברתי, מה לעשות?

שלום רב.
אני בקרוב בן 20, עליי לציין שמה שאכתוב הוא סוג של פריקה, אבל גם רצון לקבל ולהבין דעות של אנשים בנוגע לדילמה שלי. מקווה שתקראו ותביעו את דעתכם למרות שזה קצת ארוך.
ככה:
במרץ האחרון גויסתי בניגוד לרצוני ליחידה קרבית. רציתי להיות ג'ובניק (יש לי את הסיבות שלי שעליהן אפרט בהמשך), שלחתי אין ספור מכתבים לצבא על כך שאינני מתאים נפשית לשירות קרבי אך ללא הועיל. היה לי קשה מאוד לקבל את זה שאני מתגייס לקרבי, לפני הגיוס זה השפיע עליי מאוד והפריע לי לתפקד כמו שצריך. גם שיחה עם קצין מיון ביום הגיוס לא עזרה, לא חשבתי על דברים כמו לסרב לעלות לאוטובוס או דברים בסגנון הזה. זו איננה הדרך שלי. אני רק זוכר שבכיתי כמו מטורף באותו יום ובאוטובוס מהבקו"ם לבסיס..
ההרגשה הייתה מאוד קשה. במיוחד בחודש הראשון, בכיתי המון.. היו פעמים שלא תפקדתי כמו שצריך עקב מצבי הנפשי.. בלי לפרט יותר מדי המשפחה והחברים וגם החברה (שבקרוב אנחנו חוגגים 3 שנים) איכשהו עודדו אותי להישאר ואמרו לי שאני מסוגל. הטירונות הייתה התקופה הקשה בחיי, אך גם הכי מחשלת ומאתגרת. עם כל הקשיים, געגועים לבית ולחברה, המרחק, הקושי הפיזי והמנטלי.. הצלחתי לסיים טירונות 05. בחודש האחרון של הטירונות, על אף שסגרתי הרבה והמרחק מהבית ומהחברה היה גדול.. עוד איכשהו הצלחתי להנות קצת.. וסיימתי את הטירונות עם סיפוק מאוד מאוד גדול, הרגשתי הרבה יותר בוגר וחזק מנטלית. לא אותו בנאדם לפני ואחרי הטירונות. לאחר הטירונות נשלחתי לקורס חובשים שאני כרגע נמצא בו.
כרגע יש לי אפשרות להמשיך כחובש קרבי ולחזור ליחידה.. או לרדת לחובש מרפאה/להישאר מדריך.
אני מסוגל להמשיך בקרבי, ויודע שאני יכול להצליח שם ולסיים מסלול.. אבל לא בטוח שאני רוצה. ויש לי את הסיבות שלי.. אני גיליתי על עצמי שאני בנאדם מאוד מאוד רגיש.. בכללי בצבא אני מוצא את עצמי בוכה די הרבה.. כמובן שעכשיו הרבה יותר קל בקורס אך עדיין יש פעמים שאני מוצא את עצמי מתפרק.. אני בנאדם שמאוד קשור לבית, ולחברה שלי ומאוד מאוד קשה לי להיות רחוק ממנה, הקשר שלנו ידע עליות וירידות בגלל זה.. אני יודע להסתדר עם מרחק והטירונות לימדה אותי את זה היטב. אבל זה הקושי העיקרי שלי בצבא.
הדבר השני הוא מטרה שיש לי בחיים. אינני מעוניין לפרט אותה כאן, אך היא קשורה להגשמת חלום שלי מגיל 8.. הגיל שאני נמצא בו כעת הוא קריטי כדי להצליח להשיג את המטרה הזאת. במידה ואני ארד לג'וב, תהיה לי ההזדמנות לנסות להגשים אותו (על חשבון שירות קרבי). אחרי השחרור זה דבר שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לעשות.
הראש והלב אומרים לי לעשות מה שטוב לי, בסופו של דבר אני נשאר בנאדם ועושה 3 שנים בלי לברוח לשום מקום. יש דבר אחר שהוא העיקרי שמפריע לי - סוג של לחץ חברתי..
אני מרגיש שזה יפגע לי בגבריות אם אני אצא מקרבי.. יש לי חברים קרביים שגם הלכו לקורס מכים ושאני אהיה ג'ובניק לידם אני ארגיש נחות לידם וזה יוריד לי את הביטחון.. אפילו אני מפחד שחברה שלי תרד ממני כי היא כל הזמן מציינת שהיא אוהבת קרביים וזה מעלה לה.. היא כל הזמן מספרת עליי לכולם ועל זה שסיימתי טירונות קרבית והיא מאוד מתגאה בי שסיימתי בהצלחה למרות הקשיים. אם אני אצא מקרבי, כבר לא יהיה לה כל כך במה להתגאות.. אולי אני אהיה פחות גברי בעיניה.. וזה כבר יוביל למצב שהיא תאהב אותי פחות או אפילו תיפרד.. זה משהו שפתחתי איתה, והיא אמרה שנכון קרביים מעלים לה אבל היא אוהבת אותי ותמיד תאהב לא משנה מה התפקיד שלי יהיה.. ולמרות זאת, זה משהו שעדיין מפריע לי.
אני מרגיש שכל הסביבה תסתכל עליי בצורה מוזרה רק בגלל שאני אקבל החלטה כזאת, כדי להגשים חלום ולהיות יותר קרוב לבית.. אני אצטייר כאדם חלש ולא גברי ואחד שמוותר לעצמו, או אולי אפילו אגואיסט.
מה אתם חושבים?
תודה רבה.