היא חזרה לארץ שלה אני לא אראה אותה יותר איך להתמודד

אז ככה היום חזרתי מכרתים אין לי מושג מאיפה להתחיל
ביום הראשון שהייתי בלובי במלון ראיתי מישהי מהממת חבר שלי אמר לי ללכת לדבר איתה אבל אני פחדתי, פחדתי מהתגובה שלה...
התחלתי לשים אליה יותר לב לדעת איפה היא יושבת בבריכה, בארוחה, בהופעות, בלובי אבל הייתה בעיה אחת שהיא הייתה עם אחותה ועם המשפחה של כל הזמן והיו מיקרים נדירים שהיא הייתה עם אחותה לבד
שהיא ואחותה היו לבד זה היה יום לפני האחרון חבר שלי אמר לי יאללה בוא אני אעזור לך ונילך לדבר איתה אמרתי אוקי והתקדמתי שני מטר ועצרתי פחדתי שאלתי אותו מה נגיד להן וזה ועד שאמרתי בסדר הן קמו והלכו...
יום למוחורת דיברתי עם בן דוד שלה( הכרנו במלון) אמרצי לו שיעשה לי טובה אם הוא יכול להגיד לה שהיא נראת מדהים אבל אני פחדתי לבוא לדבר איתה ואם הא יכול להגיד לה את זה אחרי שאני אטוס הוא אמר בסדר
ראיתי אותם לבד מדברים עקבתי אחריהם ואז אמרתי יאללה אני חייב ללכת לדבר איתה אז הרגליים שלי הלכו לבד בכוחות עצמן
דיברנו מלא ישבנו מול הים בשולחן עם נרות דחברנו הקסמתי אותה
אני לא אשכח אותה היה לי חיוך קטנטן וחמוד שפתים עם ליפסטיק אדום עיניים כחולות צלולות והשיער שלה בלונדיני... לא האמנתי שהצלחתי לדבר איתה ועוד באנגלית...
שמתי עליה יד וחיבוקים ואז הגיע האוטובוס שלוקח אותי לשדה תעופה... נפרדתי מהבן דוד לקחתי אותה לשיחה קצרה אמרתי לה על כל השבוע...נתתי לה חיבוק, ליטפתי את השיער שלה ואת הלחי שלה הסתובבתי והלכתי לכיוון האוטובוס... היא צעקה לי חכה... היא רצה לכיוון שלי אני התקדמתי לכיוון שלה והיא הביאה לי את הגומייה שלה לשיער ואמרה לי:"תישמור לי על זה ושניפגש שוב תחזיר לי אותה" אמרתי אוקי חייכתי אליה חיוך אחרון הסתכלתי לה בעיניים וכל פעם שאני מסתכל לה בעיניים אני נמס... ועליתי על האוטובוס... היא נשארה לעמוד בחוץ עד שהאוטובוס יצא משדה הראיה שלה... אני הייתי מאושר...
נחתתי... הגעתי לארץ... לישראל, אבל היא... היא גרה בבלגיה...
אני לא מפסיק לבכות... אין לי חשק לכלום,
אין לי תאבון... אני נלחמתי כמו לא יודע מה בשביל לקום מהמיטה לנגב את הדמעות
אני רק רוצה לשמוע מוסיקה עצובה, לשכב במיטה שלי ולבכות... אני לא יכול לעשות משהו אחר...
בבקשה תעזרו לי אני מתחנן!!! בבקשה