הרסתי הכול למרות שממילא לא היה יוצא מזה שום דבר

זאת לא ממש שאלה אבל זה ישב לי הרבה על הלב ואין לי למי לספר למרות שארצה לדעת מה אתם חושבים ואני יודעת שלא יהיו תגובות טובות....

אתאהבתי במישהו בגילי באיזה קורס..
כשהקורס נגמר אמרתי לו שאני מעוניינת לשמור איתו על קשר למרות שאנחנו לא גרים באותו עיר.
מידי פעם הייתי כותבת לו היי ואם הוא היה עונה זה היה באדישות..
דוד שלי יעץ לי להזמין אותו לסרט ואם הוא "מסרב" בכול צורה שהיא זה אומר שהוא לא מעונין בי- אם הוא מסכים אז מעולה,הולכים לסרט ומשם העניינים יזרמו להם...
הואי דיי התחמק כול הזמן ומפה לשם הבנתי שבחיים לא נלך לסרט ביחד.....
אחרי כמה זמן דיברתי איתו בערב אחרי שיצאתי מה מקלחת הוא שאל מה אני עושה אז שלחתי לו תמונה שלי בפיג'מה (לא משהו מיוחד) אז הוא שלח לי תמונה שלו בבוקסר והתחלנו לצחוק.
היתה לנו שיחה זורמת ונורמלית סוף סוף בפעם הראשונה!
שנינו גילינו אחד על השניה שאנחנו סוטים וזורמים(בקטע של לשלוח תמונות).
בגלל שהוא שלח לי תמונה שלו בבוקסר אני שלחתי לו תמונה שלי התחתונים וחזיה והוא מזה התלהבב..
הוא כתב לי שהוא גם קצת חרמן וצחקנו עלזה.
מפה לשם כבר הינו שולחים אחד לשניה תמונות חושפניות של האיברים הפרטים.
אני חושבת שהוא עשה את זה מהתלהבות, וגם אני קצת מהתלהבות אבל לא רק בגלל שהתלהבתי כי פנתזתי על הריבועים שלו....
זו גם הייתה הדרך היחידה שלי לדבר איתו כי חוץ מזה לא הינו מדברים על דברים אחרים.
החלתנו שסוף סוף נפגשים (פגישה אינטימית)למעשה כול מיני דברים איך שזה יזרום (וגם חשבנו על לשכב).
אני כמו מתומטמת הסכמתי רק כי הוא רצה אבל בפנים ידעתי שאני לא מוכנה.
כול הזמן רציתי להגיד לו אבל ידעתי אם אחרי זה לא נדבר יותר אז השארתי את הנושא פתוח כמה ימים, עד ש......
הוא הקדים אותי ואמר לי שהוא עוד לא מוכן ותמיד חשב שיעשה את זה בגיל יותר מאוחר עם החברה שלו שאותה הוא יאהב !.
באותו הרגע רציתי להתעלף רציתי להתאבד...
רשמתי לו שאני מבינה אותו וזה בסדר.
מצד אחד עכשיו אני לא אכנס למשהו שאני לא מוכנה אליו ומצד שני הוא אפילו לא מחבב אותי.
ועכשיו.... אני בדיכאון רצחח ואני לא יוצאת מהחדר אני והוא מחקנו את כול התמונות ואת כול השיחה בפאלפון אבל אני כבר כמה ימים לא מדברת איתו.
דיי המשכתי הלאה כי אני מבינה שהוא לא אוהב אותי אבל אני עדין המומה שככה הצלחתי להרוס לעצמי הכול אפילו ידידים לא נהיה ואני בספק אם נמשיך לדבר אי פעם.!
איך אני יכולה להתגבר על זה ?
מה לעשות כדי להתמודד?
בבקשה תענו לי כי אין לי למי לספר ומה לעשות...

סליחה אם חפרתי או שמשהו לא מובן