אישתי לא מסתדרת עם אמי - רגע לפני פיצוץ

אישתי לא סובלת את אמא שלי. היא ממש סובלת כשאמא באה אלינו הביתה, לא מסכימה להשאיר את התינוקת בהשגחתה אפילו לזמן קצר שנצא לסרט או משהו, וכל פעם שאמא שלי בסביבה יש לי תחושה שאשתי תתפוצץ.

זה נובע מכמה סיבות. ראשית אשתי ואמא שלי שתי הפכים. אשתי חיה באופן קבוע בדרמה יוונית (כל דבר פעוט הוא בעיה שגורמת ללחץ ומצוקה), ואילו אמא שלי אדישה בערך כמו דוב קואלה. למשל, אשתי היא אדם דייקן וקפדן מאד וכל איחור נתפס אצלה כחוסר כבוד כלפיה, ואמא שלי מאחרת כרונית ששכחה להעביר איזור זמן מאז שחזרה בשנה שעברה מניו יורק.

חוץ מזה אמא שלי חופרת באופן קבוע על כל מיני שטויות בקשר לגידול הילדה (מתי לגמול, במה להאכיל) וגם כשאנחנו לא מסכימים היא ממשיכה בחפירות. אני מתייחס לזה בהיסח ובבדיחות הדעת אבל אשתי מרגישה כל הזמן שאמא ״משתלטת לנו על המשפחה״. היא אומרת לי כל הזמן, שכשאמא מגיע אלינו (פעם בשבוע בשישי בדר״כ) היא מרגישה חנוקה, כאילו זה לא הבית שלה וכד׳. יש לציין שחלק מההתנהגויות של אמא הפסקתי בעצמי כגון: כניסה למטבח רק באישור האישה, היא לא נדחפת בזמן המקלחת של הילדה, ועוד. אבל יש דברים שאי אפשר לשנות אצל אישה מבוגרת כגון העובדה שהיא חושבת שהיא תמיד צודקת ושזה זכותה לחפור לנו על כל מני שטויות.
בנוסף מרגיזים את אשתי מלא דברים קטנוניים כגון העובדה שאמא שלי מדברת בשפה קצת בוטה וגסה לפעמים, ועוד כל מני שטויות - לא מחזיקה את הילדה כמו שצריך, לא מדברת איתה כמו שצריך ועוד.

לפני שנולדה לנו ילדה, היחסים ביניהן היו נפלאים. אבל מאז הלידה, הכל התדרדר ממש ואישתי טוענת שאמא שלי לא מכבדת אותה ולא שמה עליה בעוד שאמא שלי אומרת שזה שקר מוחלט והיא משתדלת לכבד את אישתי. יש לציין שאשתי היא אדם נפיץ מאד, והיא בקלות תריב עם כל אחד שמראה טיפת זלזול בה (עניין תרבותי בעיקרו אבל גם קשור לנושא של בטחון עצמי נמוך).

נקודה נוספת היא, שההורים של אשתי לא חיים בארץ ובאים לבקר אותה רק פעם בשנה, דבר שדי מתסכל אותה באופן כללי.

אני מאד מאד סובל מהמצב. אם אמא מבקשת ממני לבוא בשישי לראות את הנכדה קשה לי לסרב, ואם אני מסכים אני יודע בוודאות שאשתי ממש תסבול עד כדי דיכאון (היו מקרים שהיא בכתה שעות לפני ואחרי הביקור). אני נאמן קודם כל למשפחתי אבל לא יכול לזרוק את אמא שלי מהחיים מן הסתם...

ניסיונות לשוחח עם שתיהן: אמא לא מוכנה לשמוע וטוענת שאשתי נותנת פרשנות שגויה לדברים, ושבכלל היא טלית שכולה תכלת ואין שום דופי בהתנהגותה. אשתי - תיארתי למעלה. לא מוכנה לדבר עם אמא שלי על הבעיות. היא מבינה שאני במצוקה אבל לא מסוגלת להשתלט על רגשותיה. כשאמא באה אלינו אני בלחץ קבוע שמה אוטוטו יהיה פיצוץ אמיתי (היו כבר פיצוצים קטנים בשנה האחרונה שנגמרו בטריקת דלת).
אין דרך שאמא תבקר באופן קבוע בלי שאשתי תהיה בבית (היא גרה די רחוק ואין אפשרות להתראות באמצע השבוע). מעל הכל אני ואשתי רבים כל הזמן על הנושא והיא אומרת שאני תמיד בצד של אמא שלי ושאני ״לא מסוגל להתנתק מאמאל׳ה״ דבר שרחוק מאד מהמציאות אבל למרות שאני כועס אני מבין מאיפה זה מגיע אצלה.

מה דעתכם?