נשואה 3 שנים; הוא אמר לי "כלבה בת זונה" ואמר שלשטוף כלים זה תפקידה של האישה

התחתנתי באושר גדול חשבתי שמצאתי את אהבת חיי.

מהר מאוד הכל התגלה כשקר. כבר כשחייתי איתו אצל אמא שלו ידעתי שאני הולכת לסבול כשהוא אמר לי שהוא רוצה שנשאר לחיות אצל אמא שלו זה היה נראה לי מוזר.

קנינו דירה בלחץ גדול מצידי ונכנסתי להריון התקופה הראשונה הייתה נוראית הרגשתי יחס רע מצידו הוא היה אומר לי "אישה רעה" נלחמתי הרבה כדי שיפסיק להגיד לי את זה. הכל בגלל שלא הייתי מגישה לו אוכל. תמיד כשהוא רצה משהו ולא רציתי לעשות הוא היה אומר לי אישה רעה. הוא ידע שזאת נקודה רגישה אצלי.הייתי בוכה הרבה אחרי שהילד נולד זה החמיר רבנו בלי סוף... חשבתי שזאת תקופה קשה.מעבר דירה, ניתוק מההורים, ילד חדש שבא לעולם.

הכל נהיה קצת יותר טוב כשהילד גדל קצת. הריבים פחתו. נכנסתי שוב להריון, הילד החדש מקסים אי אפשר להגיד שזה בגלל שהוא לא נותן לישון כי הוא כן נותן אבל הריבים החמירו. כשהילד הראשון היה בן שנה וחצי הוא התחיל להגיד לי משוגעת שצריך לאשפז אותי במזרע. אמרתי אז לאמא שלי שהוא אומר לי את זה כל כך הרבה שאני אתחיל להאמין בזה. והתחלתי. אני כבר לא רוצה לחיות יותר חיים כאלה.

הילד הגדול שומע ממני צעקות ועצבים בגלל שאני כבר לא מצליחה לשלוט בעצמי. אני כבר לא האמא שהייתי, הייתי אומרת תמיד שאצלי בבית לא יהיו צעקות. אבל יש ועוד איך.

אתמול הוא אמר לי כלבה בת זונה. אחרי ששטף כלים ורבנו על זה הוא אומר שזה תפקיד של אישה לשטוף כלים ואני חושבת שהוא צריך לעזור לי בבית למרות שאני בחופשת לידה להיות עם 2 ילדים כל היום זאת עבודה יותר קשה מהעבודה שלי בבית החולים. אני אחות. והעבודה בבית החולים יותר קלה מלהיות עם2 ילדים שבוכים הרבה .אני רואה בעיניו שהוא כבר לא אוהב אותי. הוא מגיע הביתה ורוצה לשחק במחשב. אולי מעולם לא היינו צריכים להתחתן. לא הייתי צריכה להתעקש שיעזוב את בית אימו שהייתה מגישה לו אוכל מבלי שיבקש ומפנה מבלי שיבקש בזמן שהיה יושב מול המחשב ובקושי מרים את המבט אלייה. הייתי צריכה לראות את זה ולברוח ואני חשבתי שמי אני, גם לי יש חסרונות ויחד נשתפר.

ועכשיו רק בא לי למות להירדם בשקט מהעולם הזה.

מה שווים החיים אם אף אחד לא אוהב אותך?

אתמול אחרי שאמר לי כלבה בת זונה זה היה אחרי שנתתי לו את התינוק שבכה במשך חצי שעה הייתי חייבת לשתות כוס מים להירגע. הוא אמר לי איזה מין אמא את זורקת את הילד שלך והולכת ולא אכפת לך. כאילו זרקתי את הילד לכלבים. אולי הוא חושב שהוא כלב.

אני מתגעגעת לימים שהייתי חופשייה בלב, שלא הייתי קשורה אני מרגישה שקשה לי לצאת מהמקום שאני נמצאת בו איתו. שאני קשורה אליו למרות שהוא עושה לי רע.

בכל אופן מה שהוא אמר "משוגעת" במשך חצי שנה כבר אני מרגישה שאני באמת משוגעת.

לא שפויה כבר מהחיים האלה.

בלעתי 4 כדורים של נורופן ואז הפסקתי. כנראה שאני לא מספיק חזקה להתאבד.

הם הרגיעו אותי קצת כי בכיתי בלי סוף.

שלחתי סמסים למשפחה שאני אוהבת אותם ומאז עברה שעה ואף אחד אפילו לא התקשר אליי.

לאף אחד פשוט לא אכפת ממני. כנראה שזה מגיע לי.

חודש אחרי לידה , חופשת לידה שהייתי אמורה להנות ממנה אני מוצאת את עצמי עצבנית כל הזמן, אוספת בבית את הזוהמה שהוא משאיר לי בגדים וצלחות מלוכלכות בכל מקום.

ומבקשת שוב ושוב שיפסיק והוא לא מפסיק. ואז הוא אומר לי אני אעזור לך לשטוף כלים אחרי וכל הזמן שהוא שוטף הוא מתלונן ואני לא יכולה לשמוע את זה יותר ואני אומרת לו כל היום אני עם הילדים לא היה לי זמן לשטוף הוא אומר הם ישנו שנת צהריים יכלת לשטוף בזמן הזה ואני אומרת לו הגדול ישן רק 40 דקות בזמן הזה אכלתי ארוחת בוקר ב10 וחצי ונחתי קצת וצרחות וקללות וזהו זה נגמר פשוט.

הוא עוזב ואני נשארת לבד בלילה עם 2 ילדים ולב שבור.

הוא אומר לי את צריכה לחזור לעבוד אחרי 3 חודשים ובאותה נשימה אומר לי שהוא יתחיל ללכת כשאני אחזור לעבודה לחוג 4 ימים בשבוע בערב. והוא לא יפסיק להתאמן במקביל והוא מתחיל תואר שני פעם בשבוע שעולה מלא כסף. ומה איתי והילדים? והתינוק צריך לאכול מבקבוק ולהיות אצל אישה זרה בגלל שהוא רוצה לעשות תואר שני?

והוא טבעוני ואני הייתי והפסקתי והוא נשבע שבחיים לא יגיד לי מה לאכול ושאני לא אבקש ממנו להגיד לו מה לאכול. פעם הייתי מכינה אוכל והיינו יושבים לאכול ביחד ואז הוא התחיל להגיד שהוא לא רוצה אוכל עם שמן, ובלי מלח וניסיתי והאוכל היה מגעיל ועם הזמן סירים התחילו להיזרק כי למרות שהוא ביקש בלי מלח ובלי שמן הוא לא היה מצליח לאכול את זה אז הפסקתי לבשל , וזאת לא משפחה כבר. אין לי חשק כבר לבשל אין לי חשק לחיות במשפחה כזאת. שילשום הוא הציע פלאפל ואז אמר אבל אני לוקח קופסא ומכין לי בבית אני לא רוצה מטוגן ואז אני מתחילה לחשוב אוף מה אני יאכל מטוגן? זה מזיק נהייתי כבר היפוכונדרית. אז לא אכלתי כלום והוא הכין בתנור בבית שזה מגעיל ולא אכיל בכלל. הלכתי לישון רעבה. אני פשוט מיואשת מהמצב.


ארוך.

אין מי שיקשיב לי כבר.
תודה למי שקרא הכל

מה לעשות עכשיו? איך לצאת מהמצב שנקלעתי אליו?