החבר שלי נפרד ממני אבל רוצה שנישאר ידידים, להסכים?

שלשום חבר שלי נפרד ממני אחרי שבוע שלם שהוא התנהג מוזר ובקושי דיבר איתי בוואטסאפ (מה שמאוד חריג) אז הרגשתי שמשהו מאוד רע הולך לבוא אבל ניסיתי להשאר אופטימית.
אבל שלשום זה קרה, הוא נפרד ממני, אמר שהקשר קשה לו, שאין לו זמן בכלל, ושבגלל המרחק ביננו ובגלל המרחק דיברנו רק בהודעות ופגישות פעם-פעמיים בשבוע. (לי יש בעיה מוזרה לדבר בטלפון, זה פשוט לא נוח לי.. אז דיברנו רק פעמיים שלוש והמשכנו לדבר בטקסט)
זה לא הקשר הראשון שלו ואני יודעת למה שני הקשרים הקודמים שלו לא עבדו בגלל שהייתה בעיה בינו לבין ההן אבל איתי, חוץ מהבעיה של המרחק, לא הייתה שום בעיה. היינו מאושרים, היה כיף לנו להיות אחד ליד השני אבל משום מקום זה קרה.
בנוסף, הוא אמר שהוא חשב על זה כמה ימים, ניסה לחשוב על פתרונות, ניסה לתת לזה צ'אנס נוסף, אבל החליט שפשוט זה לא יעבוד..
הוא ניסה לנחם אותי והתנצל הרבה...ואמר כמה פעמים שהוא רוצה שנישאר ידידים כי עדיין כיף לו לדבר איתי ושאם אני רוצה לשמור על קשר שאני אגיד.
הוא גם אמר שהוא מבולבל מאוד אבל זה נשמע לי מוזר...אם הוא היה מבולבל אז למה להחליט עכשיו? למה לא כשאתה בטוח במאה אחוזים? וזה לא נשמע שהוא שיקר, כי הוא,באמת, אדם כנה.
אחרי כמה שיחות איתו שלא דיברתי ממש מהראש אלה מהלב..הוא אמר לי שגם אם נחזור זה לא ירגיש לו נכון ופרידה שנייה רק תכאב יותר.
והמילים שלו פגעו בי... כאב ככ שבכיתי חזק ככ שהלב שלי התחיל לכאוב ונכנסתי לדכאון עמוק יותר (גם לפני שהוא נפרד נכנסתי לדכאון, כנראה התת מודע שלי ידע מה הולך לקרות...)
הסכמתי שנשאר ידידים כי אני מעדיפה שנהיה ידידים מאשר לאבד אותו לגמרי.
אני עדיין אוהבת אותו והוא אף פעם לא אמר שהוא הפסיק לאהוב אותי או שהפרידה היא בגללי (למרות שבעקיפין, בכל פרידה שני האנשים אשמים במשהו)
אני יודעת שאני צריכה להמשיך הלאה...אבל אני רוצה..גם אם זה הכי קלוש שבעולם..לחזור..אבל אם זה לא יהיה הדדי אז ברור שלא...
אני לא יודעת מה לעשות..ולעבור הלאה אני לא רוצה...ואני לא רוצה אף אחד אחר כי הוא באמת כל מה שחיפשתי בבן (מערכת יחסים ראשונה שלי ואני רוצה להלחם עליה) גם אם כל ה"מגרעות" שיש לו, אני אוהבת את כולו, את האופי הרגיש שלו ואותו. את כל כולו...