אני בת 18 וחודשיים בערך ומאז שאני זוכרת את עצמי יש לי חרדה חברתית קשה מאוד. בשנתיים האחרונות החרדה גברה, למדתי את י"א וי"ב בבית לבד משום
שכבר לא הייתי מסוגלת ללכת לבית ספר והתחלתי לקחת תרופות אבל הן לא קסם ואני מרגישה שלעולם זה לא יעבור. טיפול פסיכולוגי ניסיתי לפחות חמש פעמים עם פסיכולוגיות שונות. וזה כנראה לא הפתרון בשבילי, כי על כולן התעצבנתי וגם כשניסו, זה רק עורר את העצבים שלי, לא היה לי אמון בהן, בכנות שלהן, וזה לא עוזר לי. זה פשוט לא עוזר לי.
במיונים לצבא שלחו אותי לוועדה הרפואית ושם בעצם ניתן לי פטור. לא ביקשתי את הפטור אבל גם לא התנגדתי לו, הם פשוט הסבירו לי במילים שלהם את מה שידעתי היטב בעצמי, אני לא מסוגלת לזה כרגע.
ביום הולדתי ה18 החלטתי לנסות שוב לקום על הרגליים והתחלתי לעבוד במפעל שאימא שלי עובדת בו, ואני בעצם עושה שם כל מיני דברים קטנים ופשוטים כמו לארוז. העבודה כאמור פשוטה ביותר אבל לא הסביבה- הבוס הוא איש נורא, כל הזמן מעיר, עצבני. ממש מחפש אותי. והאנשים שם, רובם לא בדיוק מנסים בעצמם ליצור איתי שיחה אבל גם אם מנסים וינסו זה לא משנה כי אני איבדתי את המילים. זו תחושת אילמות שאני לא מסוגלת לגבור עליה. מלבד המשפחה שאני גרה איתה, את מרבית שנותיי חייתי בבדידות מוחלטת. אני לא מסוגלת לתקשר עם בני אדם.
ואולי אני מדמיינת ואלו צלקות מהתיכון אבל לפעמים אני מרגישה שצוחקים עליי שם
בעבודה, בעיקר הצעירים.
מה שאני מנסה להסביר הוא שאני מאוד אבודה. אני לא רוצה יותר ללכת לעבודה הזאת,
אבל אם לא לשם אז לאן? זה הרי לא יהיה שונה. ואני חייבת לחסוך בשביל הלימודים
כי אין לי ברירה. ההורים שלי הרי ישתגעו סופית מהאכזבה הכי גדולה של החיים שלהם אם גם לא אתחיל ללמוד לאיזשהו תואר ואצא מהמעגל הזה לפחות למראית עין.
השאלה שלי היא אם להישאר בעבודה הזאת? ואם יש לכם המלצות על עבודה מהבית זה כנראה יהיה הדבר הכי קל עבורי... וכל מה שיש לכם להגיד, אם הוא לא פוגע, יתקבל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025