נמאס לי כבר מהחיים האלה... מרגישה מכוערת ולבד

היי,
אני לא ממש יודעת איך לכתוב את זה אז אני יתחיל מההתחלה...
זה מתחלק ל:
הראשון הוא שביסודי עשו עליי חרם ולא היה לי בכלל חברים ועד החטיבה יצא שהייתי לבד כל הזמן.
כשהגעתי לחטיבה התחלתי להתחבר עם בנות והכל היה סבבה, לא היינו הכי "מקובלות" אבל זה היה יותר טוב ממה שהיה ביסודי

בסוף כיתה ז היה איזה ריב גדול ויצא שנשארתי לבד אז התחברתי עם עוד 2 בנות מהכיתה שלי (שהם החברות הכי טובות שלי עד עכשיו).

הקטע הוא שהבנות האלה כן היו "מקובלות" או איך שלא תגדירו את זה וזה שממש התחברנו הפך אותי להיות גם חלק מזה
בכיתה ח הם התחילו להתחבר עם המון ילדים מהשכבה ומבתי ספר אחרים ובגלל כל מה שעבר עליי אין לי ממש תביטחון הזה להתחבר עם אנשים אחרים
זה לא שאני לא מנסה אבל זה ממש קשה לי למצוא נושאי שיחה או סתם לבוא לבנאדם ולהתחיל לדבר איתו, וגם כשאני מנסה אני מרגישה כאילו שלא ממש בא לאנשים שאני ידבר איתם ושהם לא ממש "אוהבים" אותי...
הגעתי למצב כזה שלחברות שלי יש מלא חברים ולי יש רק אותם (כל מי שאני מכירה אני מכירה דרכם והם לא ממש חברים שלי יותר ידידים מינוס כזה)

אני ממש מנסה ואני לא מצליחה וזה קשה לי לדעת שאני תלויה בחברות שלי, או שאני לא יוצאת איתם להפסקה כי הם מסתובבות עם עוד ילדים שלא סובלים אותי (ככה אני מרגישה לפחות)
אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר...

הדבר השני הוא זה שאני מכוערת.
כאילו אין לי ממש איך להסביר את זה...
אני מסתכלת במראה וכן אוהבת את עצמי, יש לי עיניים יפות ושיער יפה ושפתיים גדולות ואדומות טבעי ואני נראית דיי חמודה אולי חוץ מהאף שהוא טיפה סולד...
ואני רזה, מאוד. זה אחד הדברים שאני ממש אוהבת בעצמי.

אבל אני מרגישה כאילו אחרים לא רואים את מה שאני רואה... אולי אני מדמיינת שאני יפה?
אני יכולה סתם ללכת ברחוב עם חברות שלי ושמישהו שאני לא מכירה בכלל יעבור ויגיד איזה מכוערת (קרה יותר מפעם אחת)...

ושבנים יתחילו איתי? מה פתאום...
קרה שהתאהבו בי יותר מפעם אחת אבל לא בגלל היופי שלי, בגלל האופי שלי...
ברור שזה עדיף ואולי אני נשמעת מפגרת עכשיו אבל אני רוצה שיאהבו אותי גם בגלל היופי...

חברות שלי ממש יפות. ואני לא מגזימה באמת אם אתם תראו אותם אתם תבינו...
אז להם היו חברים (חתיכים) והם התנשקו ואני לא...
אז זה שיש לי משקפיים הופך אותי למכוערת?? אני מכירה בנות שאומרים שהם יפות גם שיש להם משקפיים...

ואני לא מבינה כבר למה לא רואים שאני יפה
אני בטח חיה בסרט שאני יפה...

אולי זה שאני מכוערת גורם לזה שאני לא מתחברת עם אנשים? מי ירצה חברה מכוערת...

-------
זה קשה לי לדעת שלא יהיו לי הרבה חברים, שיצא הרבה מצבים שאני יהיה לבד וכנראה שלא יהיה לי חבר...
זה קשה לי מאוד ובאמת שאני מנסה... אני מתחיחה שיחות עם אנשים ומדברת איתם והכל נראה טוב וזורם ואז הם מנתקים קשר או מרכלים עליי או הבנים שביניהם הולכים להתחיל עם חברות שלי ושוכחים שאני קיימת (גם בתור ידידה וגם בתור יותר מזה)
אין לי ביטחון עצמי בשיט, אני מתעסקת מלא בשיער ולא מצטלמת...

מחר מתחילה שנה חדשה ואני יודעת שזה רק יהיה קשה יותר... יעברו ילדים חדשים לביצפר ואני לא יצליח להתחבר איתם, הם יהיו צבועים כלפיי רק בגלל חברות שלי ואני ירגיש לבד שוב...

חחח חפרתי...
מישהו יכול קצת לעודד אותי? עצות? או סתם מזדהה?

תודה למי שעוזר ❤