הסיפור שלי מאוד מאוד ארוך ניסיתי לכתוב אותו ויצא עמוד וחצי של מסמך וורד.
אבל בקיצור, החברות הכי ארוכה שהייתה לי הייתה מכיתה א' עד כיתה ו' והילדה שהייתי בחברות איתה התחילה להתנהג אליי בבריונות לאחר מכן. מאז לא היו לי חברים רק כמה ידידים באים והולכים וחוץ מזה אני פשוט בלתי נראית. פשוטו כמשמעו. עברתי לבית ספר חדש השנה ויש לי כמה חברים אבל גם בניהם אני סוג של בלתי נראית. אני יכולה לבקש מהם לחכות לי דקה כי אני הולכת לשירותים וכשאני יוצאת לגלות שהם נעלמו. יום אחד הייתי עצובה וכמעט לא הוצאתי מילה (לרוב אני לא שותקת, אני אוהבת לדבר) הם לא שמו לב. אף אחד לא שם לב. אני לא מבינה למה אני בלתי נראית. היו פעמים ששאלתי את עצמי אם אני באמת קיימת! אני הייתי מגדירה את עצמי בילדה כיפית מאוד, רועשת, אוהבת לדבר ולזוז אבל גם חשוב לי מאוד להיות רצינית לפעמים. אני לא מבינה למה אני לא מצליחה ליצור קשר של חברות אמיתי עם אף אחד. אני צריכה להשתנות כדי לקבל חברות, אולי משהו במראה? (חשוב לציין שאני נראת ממוצעת. לא מכוערת ולא מלכת היופי). אני הייתי מוכנה לשלם כדי לא להרגיש בדידות יותר.
בדידות יכולה להרוס בן אדם. מה לעשות?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025