יש לי חברה כבר מכיתה ז שעברה המון וקשה לה מאוד. אי אפשר לדבר איתה על דברים רציניים כי היא לא יודעת איך להגיב וזה שם אותה בפינה שהיא לא בנוח בה ואני לא יכולה לשתף אותה בשום דבר שכולל אורח חיים של נערה נורמטיבית בערך (חיי חברה, יציאות, מסיבות, בנים, שתייה וכל דבר אחר שהוא פעילות חברתית שכוללת מספר אנשים) מאותה הסיבה, היא מרגישה לא בנוח. יש מספר מצומצם של דברים שאני יכולה לדבר איתה עליהם, ולמען האמת זה משעמם. היא גם בחיים לא תגיד דבר שלילי או לא נחמד. היא בנאדם טוב ומדהים באמת שעבר המון ומאוד, מאוד קשה לה. יש לה מעט מאוד חברים ואני ביניהן. הבעיה היא מעבר לזה שבאמת קשה לי למצוא נושאים משותפים ותוכן ממשי בשיחות שלנו, וגם קשה לי מאוד לראות אותה ככה. המצב שלה הדרדר בשנים האחרונות ובאמת עצוב לי כשאני איתה. במהלך היום היא כל הזמן כותבת לי משעמום, אבל לי יש עוד עיסוקים ןגם כשאין לי, אין לי כוח להכנס לשיחות ריקות מלאות בשמחה והמנעות מהכל בערך. יוצא שאני מסננת אותה די הרבה ואני מרגישה ממש רע עם עצמי כשאני עושה את זה.
מה אתם חושבים שאני צריכה לעשות? לתמוך בחברה שלי כשהיא בצרה או להיות אגואיסטית ולחשוב על עצמי קודם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025