שלום לכולם.
אני בקרוב בת 19, כרגע לפני גיוס.
אני מרגישה שכל השנים היפות שלי מתבזבזות לריק, מאין "הברווזון השחור "בתוך כל מסגרת החיים הזאת.
יש לי חברות שאני בקשר איתן ואנחנו כן נפגשות ויוצאות פה ושם, אך תמיד אני מרגישה את תחושת הריקנות הזאת. התחושה הזאת שלא משנה מה, תמיד אשאר לבד...
לא היה לי מעולם חבר. אני בתולה, אפילו בתולת שפתיים.
אני מנסה לשכנע את עצמי שכשזה יגיע, זה יגיע.. אבל עדיין כשאני חושבת על זה
זה מתסכל אותי.
הייתה תקופה (לפני כמה שנים טובות) שבנים היו מתחילים איתי, ואני הייתי תמימה ובכלל לא ייחסתי לזה חשיבות.
כיום, כל פעם כשחברה מזכירה את החבר שלה או כשאני יוצאת ורואה זוגות בחוץ אני מרגישה צביטה בלב.. מה יש באותן בנות שאין בי?
אני לא נראית רע מבחינה חיצונית, ואני תוהה אולי זה בגלל חוסר הביטחון שלי.. שגורם לאנשים להתרחק ולא להתקרב, כן מסתכלים עליי, כן בוחנים, כן מצפצפים לי ברחוב,
ובכל זאת. תמיד אני חוזרת הביתה עם אותה תחושת בדידות.
אני מרגישה שלא יצא ממני כלום, אח שלי מספר לי על כך שבנות מתחילות איתו,
פונות אליו ואומרות לו שהוא חתיך.. ואני אוכלת את עצמי...
מרגישה שאם תגיע איזושהי נחמה בעתיד להורים שלי, זה יהיה מהאחים שלי ולא ממני.
אז עכשיו אחרי שניסיתי לפרוק קצת את שעל ליבי,
הייתי שמחה לדעת האם יש מישהו שמזדהה איתי, ויכול לספר לי על שינוי שחל בו
או מה עליי לעשות כדי לשנות את ההרגשה הזאת ולו במעט.. ?
תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025