חבר שלי לא מפסיק להעיר לי על זה שאני מלאה, איך ממשיכים מכאן? אני אפילו לא מלאה

אני וחבר שלי כבר שנה וחצי ביחד.. עד עכשיו הכל היה טוב, אנחנו מהזוגות הדביקים שכל הזמן ביחד, לא מורידים ידיים אחד מהשני ומאוד מאוהבים.

אני נחשבת בחורה יפה, מתחילים איתי הרבה ואני מקבלת המון המון מחמאות גם מזרים וגם מאנשים שאני מכירה. אני גובה 1.68 ושוקלת 64,אותו משקל שהייתי מאז שהכרתי אותו.. לובשת מידה 36-38 במכנסיים, S בחולצות. אני לא דקיקה ורזה אבל גם ממש לא שמנה, אני לא חושבת שאני בהגדרה של "מלאה". אני משתדלת לאכול יחסית בריא אבל הרבה פעמים גם מתפנקת על דברים שאני אוהבת, אוכל זו אחת ההנאות שלי. אני גם משתדלת להתאמן בערך פעמיים בשבוע אבל יש גם שבועות שלא יוצא לי..
אני לא סובלת את הגוף שלי.. יש לי חזה קטן, וכן הייתי רוצה להיות יותר רזה וכמו שאמרתי אני משתדלת לשפר את זה ולחטב את המקומות שאני רוצה.
מגיל קטן הייתי מאוד חסרת ביטחון.. בילדות הייתי יותר מלאה, עם משקפיים, גשר מלא שנים, שיער מתולתל ששנאתי. כל הדברים האלו השתנו, אבל חוסר הביטחון נשאר..
והוא יודע את זה.. הוא תמיד ידע. כשלקח לנו הרבה זמן עד שהגענו לשלבים אינטימיים הוא התחשב ודאג להחמיא ולגרום לי להרגיש מושכת..

הוא עצמו מאוד גבוה ורזה, בא מבית שמאוד שומרים בו על המשקל ואוכלים רק בריא, דואגים לספורט כל הזמן.. הוא תמיד היה מעיר לי הערות עליי, על דברים שאני אוכלת.. רוב הפעמים זה היה בצחוק ולא ייחסתי לזה חשיבות..
בזמן האחרון ההערות התגברו, עד שזה הגיע למצב שהתעצבנתי ואמרתי לו שזה לגמרי הורס לי את הביטחון. הוא בהתחלה אמר לי שהכל בראש שלי, אבל אחר כך כשהתעקשתי להמשיך לדבר על זה הוא אמר לי שבגלל שאני מלאה הוא נמשך אליי פחות וההתלהבות שלו טיפה ירדה.. אני נפגעתי ממש ובכיתי מלא.. הבן אדם שיודע את הנקודה הכי רגישה שלי משתמש בה נגדי..אחרי יום הוא התנצל והשלמנו.. למרות שאני לא הייתי שלמה עם זה והייתי בטוחה שהוא אומר רק מה שאני רוצה לשמוע בלי להבין מה לא בסדר.. מאז הכל היה לכאורה טוב, הסקס נשאר טוב ובתדירות גדולה, הוא ממשיך לגעת בי ולהראות אהבה.. מאז עברו כמה שבועות ושוב ההערות חזרו והתגברו.. הוא מעביר ביקורת על זה שבתקופה האחרונה אני עושה פחות ספורט וזה לא בסדר..ועוד כל מיני הערות ורמיזות על זה שהירכיים שלי "רוטטות", על דברים שאני אוכלת.. זה הגיע למצב ששוב התעצבנתי שזה עובר את הגבול, והוא שוב הודה שזה מפריע לו, ושהוא יודע שזה גם מפריע לי.. עניתי לו שזה מפריע לי בגללו והתעצבנתי על זה בכמות.. על זה שהוא העז לחזור על זה שוב אחרי שהוא יודע כמה זה פגע, שהוא יודע שזו הנקודה הרגישה שלי ובכל זאת דורך עליה, שהוא זה שמוריד לי את הביטחון במקום להעלות לי אותו.. נשארתי אותו משקל ואותו מראה מהיום שהוא הכיר אותי והוא ידע למה הוא נכנס.. אף פעם לא הייתי בחורה דקיקה ואף פעם אני לא אהיה, זו אני.. זה לא מוגזם מצידי לדרוש ממי שאיתי לקבל אותי כמו שאני ולא לנסות לשנות אותי.. הוא חושב שזה בסדר לנסות לשנות אותי כי אני חסרת ביטחון ורוצה לשנות את עצמי. אני לא רוצה שההשפעה שלו עליי תהיה הרסנית-אני מספיק חכמה כדי לא להתדרדר להפרעות אכילה, אבל אני לא יכולה להגיד שזה לא מדכא אותי והורס אותי..
הוא מצידו טוען שמותר לו להיות פתוח איתי ושאני מגזימה בתגובה.. אני חושבת שיש הבדל בין להיות פתוח לבין להעביר ביקורת כל הזמן ולשבת לבת הזוג על הוריד על כל דבר שנכנס לפה או על כמה זמן לא עשתה ספורט. גם הוא ממש לא נראה כמו דוגמן שרירי, אבל בחיים לא חשבתי על להעיר על זה כי ככה הוא היה וזה לא מה שאני מחפשת ואחרי שנה וחצי ביחד זה נראה לי שטחי ברמות לחשוב ככה.
מאוד קשה לי לחשוב על האפשרות של פרידה.. אנחנו שנינו מאוד אוהבים אחד את השני, אבל אם כבר עכשיו יש לו מחשבות כאלה זה יהיה רק יותר גרוע.. לא מגיע לי להרגיש לא מספיק טובה או יפה, לא לסמוך עליו כשהוא פוגש בנות אחרות..להרגיש לא בנוח עם עצמי, כי אפילו שכל הסביבה מתלהבת ממני אני עצמי מרגישה רע כי בן הזוג שלי גורם לי להרגיש ככה.
אני לא יודעת מה לעשות, אי אפשר להמשיך ככה אבל אני גם לא רוצה להיפרד.. (הוא לא מאיים בפרידה בגלל זה או משהו-אני זו ששוקלת את זה)רק לשנות אצלו את הגישה, איך עושים את זה?
מה אתם חושבים?