לאמא יש חבר וכבר לא אכפת לה ממני, אני לבד...

היי, שמי שחר, בת 16 בכיתה י"א.
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 3, ככה שרוב חיי גדלתי בלי אבא (אנחנו לא בקשר איתו). יש לי אחות גדולה בת 22, לומדת ועובדת, גרה עם שותפים בדרום הארץ (אני מהמרכז). כיום אני גרה עם אמא.
היה לי טוב עם אמא שלי ואחותי, בסופי שבוע היינו מטיילות יחד, צוחקות וחיות חיים טובים ומאושרים. הן היו החברות הכי טובות שלי בעולם.
עד שאחותי עזבה את הבית והתחילה ללמוד. נשארתי עם אמא והיה לנו נורא כיף. הייתי מספרת לה הכל והיינו הולכות לפעמים לשופינג או לסרט, ממש החברה הכי טובה שלי...
לפני 10 חודשים אמא שלי הכירה בחור בגילה, נקרא לו עידן. היחסים ביניהם התקדמו מהר מאוד, ומלפני חצי שנה הוא עבר לגור איתנו. תמיד שנאתי אותו. עם אמא שלי הוא בחור מקסים, מפנק, אוהב! אבל ממני לא אכפת לו. אליי הוא פשוט קר כמו קרח. נכנס לחדר שלי כשהדלת סגורה בלי לדפוק, מציב לי אולטימטומים כמו "אם את ב22:30 לא במיטה, לא תוכלי להשתמש במחשב מחר" והוא בכלל לא אבא שלי! מי הוא חושב שהוא? לא אכפת לו כשאני מקבלת ציון טוב. הוא אף פעם לא לוקח אותי יחד איתו ועם אמא שלי לאנשהו.
אמא עדיין מתייחסת אליי, אם כי הרבה פחות. היא רק עם עידן עכשיו. ואני תמיד נשארת לבד בבית בסופי שבוע עד חצות או מאוחר יותר. עצוב לי ואני בוכה לאחותי. היא אומרת לי שהכל יסתדר, אבל היא לא באמת יכולה לעזור.
אני לא רוצה לספר את מה שכואב לי לאמא, כי אני לא רוצה שהיא לא תהיה מאושרת בגללי. אני מרגישה אגואיסטית.
עצוב לי. אני רוצה לעבור לפנימייה. אני רוצה לגור בבית משלי. אני רוצה לגור אצל אחותי. לא רוצה לחיות איתם.
לאמא כבר בקושי אכפת ממני, אנחנו כבר לא מבלות והיא לא מתעניינת בי כמו קודם. את כיתה י' התחלתי ב5 יחידות מתמטיקה ואנגלית. היום אני ב4 באנגלית ורוצים להעיף אותי ל3 יחידות מתמטיקה. הציונים שלי בתחתית.
לא רוצה לדבר עם היועצת ולא עם בית הספר בכלל כי זה לא יעזור.
אני בוכה בלילות.
עצוב לי ככה.
יש לי מספר מצומצם של חברות וגם איתן אני כמעט לא נפגשת.
נמאס לי מהחבר של אמא. נמאס לי מאיך שהוא שינה את אמא שלי.
פעם אמא הייתה רק שלי ושל אחותי, ועכשיו הוא לקח אותה ממני.
נמאס לי כבר. נמאס לי להיות עצובה.
בבקשה תעזרו לי.