הצעתי שנגור ביחד, אך הוא רוצה לסגור עם שותפות אחרות, הגזמתי עם התגובה?

אז ככה קצת ארוך..אני והחבר בני 25, ביחד כשנתיים, דתיים לייט, הקשר רציני וזה ברור לשנינו.. הוא מאוד אוהב אותי ורגיש אליי ואני מאוד אוהבת אותו.. לאחרונה שנינו מחפשים דירה באותו אזור, המקום קרוב לו ללימודים ולי זה נוח לעבודה. כמובן שמיד הצעתי לו שאולי נגור יחד. תשובתו המיידית הייתה שהוא לא בטוח בזה בכלל, לא חושב שזה כדאי, לא שלם עם זה ושאני מוציאה אותו מריכוז בלימודים כשאני איתו באותה דירה. יש לציין שכרגע הוא גר בדירה עם שותפים ואני ישנה אצלו הרבה בעיקר סופ"ש לא מפריעה ולא מציקה הוא יכול ללמוד יום שלם עם חברים ולא אגיד כלום אלא ההפך אני אעודד אותו שילמד.. את הדירה עליו לפנות בסוף ספטמבר, בסופו של דבר הוא התרצה ואמר שנחפש ואם נמצא אז בסדר. חיפשנו דירות ולא מצאנו משהו שווה כי הוא רצה שזה יהיה קרוב ללימודים משהו שקשה מאוד להשיג(למרות שמדירות מרוחקות ניתן להגיע באוטובוס בעלות של שקלים בודדים וזמן נסיעה 10 דקות גג) שתיראה חדשה ממוזגת ויפה..כל הזמן הזה הוא אמר לי שיש איזו דירה ממש שווה עם בחורות שיש להן חדר פנוי עם מחיר זול יותר מכל דירה אחרת וזה גם קרוב לו יותר למקום הלימודים ואני התנגדתי ואמרתי שאני לא מוכנה והכי הגיוני שאם שנינו מחפשים דירה באותו מקום אז נגור ביחד..אתמול הוא הלך לראות את הדירה ונורא התלהב מהמיקום ומאיך שהיא נראית.. פתאום לא הייתה לו שום תלונה על הדירה הכל מוצא חן בעיניו למרות שאת הדירות איתי הוא פסל על הסף (ומודה שהרבה גם אני פסלתי איתו). ישבתי עם עצמי וחשבתי האם יש סיכוי שאשלים עם זה שהוא יגור עם אחרים/ות ולא איתי והגעתי למסקנה שלא. שלחתי לו הודעה שלא יסגור שם חוזה ושאני פגועה מאוד שהוא לא מתאמץ בשבילי ..הוא טען שאכפת לי רק מעצמי ולא ממנו ושבגללי הוא לא ימצא דירה.. יש לציין שהוא במצב כלכלי לא טוב כרגע והלימודים שלו מאוד קשים החלטתי לנסות להסביר את עצמי שזה מאוד מעליב אותי שהוא אומר שאני מוציאה אותו מריכוז ובנות אחרות שיגורו איתו לא . תשובתו לכך הייתה "הן לא מעניינות אותי אני בכלל לא רוצה לגור עם בחורות אין לי ברירה" דבר נוסף אמרתי לו שאם זה היה הפוך הייתי עושה הכל כדי לגור איתו גם אם זה אומר להתפשר ולנסוע נסיעה קצרה או לשלם קצת יותר כי ככה זה באהבה צריך לבוא אחד לקראת השני גם אם לא נוח. תשובתו לזה הייתה "אני בלחץ של לימודים קשים שונא אוטובוסים ואין לי כסף לזה" ..עניתי לו שאני בטוחה שגם הוא לא היה רוצה שאגיד לו שאני לא מוכנה לגור איתו ועם גברים אחרים כן. הוא אמר שהוא לא היה מתעצבן או מקנא.. בסופו של דבר אמר בעצבים שלא יחתום בגללי כדי שאהיה מבסוטה (משמע עושה לי טובה ענקית) שאני חושבת רק על עצמי ושאחרי כל ההודעות שלי אז אולי באמת לא כדאי לגור איתי (תירוץ נוסף כמובן). ניסיתי להסביר לו שאם עכשיו אחרי שנתיים יחד הוא אומר שהוא מתלבט ולא רוצה לגור איתי אז גם בעוד שנתיים הוא ימצא תירוץ כזה או אחר והחיים לא עומדים להיות קלים יותר..אני כבר לא יודעת מה לחשוב לא מפסיקה לבכות ומרגישה רע. אז האם הבעיה בי והגזמתי עם התגובה? או שהוא פשוט לא חושב על הקשר שלנו כרציני ולוקח אותי כמובן מאליו. אשמח אם תגיבו..