אמא שלי "מעיקה", מה עליי לעשות איתה?

היי,
אני בת 27 ורציתי להתייעץ איתכם לגבי עניין שאני חווה כבר 27 שנים (:
ראשית אני מודעת לכותרת שיכולה להישמע טיפה "חוצפנית", אבל חייבת להדגיש שאין בכך שום אמת או כוונה.
אני מאוד אוהבת את אמא שלי, מודעת לדאגה שלה ומעריכה אותה ברמות שאין לתאר.
יחד עם זאת אני חווה ממנה דברים שמרגישה שאין ביכולתי כבר לשאת.
מגיל קטן ועד עכשיו אני חווה ממנה ביקורות קשות, אמתיות כמובן, אבל כל דבר שאני עושה בחיי מתקבל בהקצנה.
סתם דוגמא- את גיל 24 חגגתי בבר של בנדודה שלי (אחיין של אמא) עם בנות דודות ואחיות- שתיתי כוס בירה, איכשהו התגלתה השמועה לאוזני אמא שלי וקיבלתי ממנה ביום שלמחרת שטיפה רצינית עד כמה אכזבתי אותה וירדתי מדרך המוסר שהתוותה לי.
מזכירה לכם- כוס בירה.
על כל דבר יש לה מה להעיר, כמעט ולא שומעים ממנה חוות דעת חיוביות, אלא אם כן זה מתאים לדרך בה היא חיה.
אם אתה חושב שונה ממנה- אתה דפוק.
זה לא באופן מצוהר, אבל זו ההרגשה וזו הגישה.
היא חייבת לדעת הכל! מחטטת לפעמים אם צריך.
מפרצפת אם נהגת בצורה שונה ממה היא הייתה נוהגת.
חשדנית- היא יכולה לדמיין משהו ולהיות בטוחה במיליון האחוז שזה מה שקרה.
דוגמא- קיבלתי מכה ביד ונהיה לי סימן כחול. היא חושדת שמישהו מרביץ לי ומנסה לברר עם מי מסתובבת שעושה לי דברים כאלו ולמה אני מסובבת בחברת אנשים כאלו.
אני נשבעת לה שזו סתם מכה ואפחד לא עושה לי כלום ואני בסדר גמור. היא לא מאמינה!
אני לא ילדה מפונקת.
אני לומדת ומשלמת על לימודי, פעילה חברתית ולאחרונה גם ספורטיבית.
אני עושה ומנסה בכל כוחי להתקדם ולקדם את עצמי.
רוכשת כבוד לסביבה ובעיקר להורי ולמשפחה.
מבחוץ והסביבה אני מקבלת רק פירגונים- מראה ואופי.
גם כשהיא מסתובבת איתי באיזשהו מקום ואדם מבוגר או צעיר שמכיר אותי- היא מקבלת עליי ים מחמאות ופירגונים.
הפירגון היחידי שחסר לי הוא ממנה ושם זה לא שהם לא קיימים אך הם מעטים מאוד =\
חשוב לציין כי אחיי לא זוכים לייחס כזה ובצורה כזו ממנה.
שקלתי לעבור דירה- אבל מבחינה כלכלית כרגע זה בלתי אפשרי מבחינתי.
גם לטיפול ניסיתי ללכת איתה כמה מפגשים- לא ממש יעיל.
אחרי כמה ימים היא חוזרת להגיב בדיוק כפי שהיא נוהגת תמיד.
כמובן שהנושא עוד מורכב מזה, אבל לא רוצה להלאות בפרטים ובסיפורים.
זה הסיפור בגדול.
מה עליי לעשות?