אוהבים אחד את השני, אבל נפרדנו בגלל שהוא בתקופה מוזרה בשבילו ובשבילי

חבר שלי ואני כבר שנה וחודשיים ביחד, המערכת יחסים שלנו כיפית אבל שונה כי ככה אנחנו, לא דביקים מידי לא יוצאים יותר מידי והכול בינינו בסדר.
הבעיה בו היא שברגע שהוא משתחרר ממסגרת כמו למשל סיום תיכון הוא מאבד את העשתונות ולא מתרכז בשום דבר טוען שהוא מבולבל ואין לו זמן ושקשה לו עם כל התקופה הזאת בכללי ולא איתי ספציפית, יומיים אחרי שאנחנו מחליטים שאי אפשר ככה יותר והוא צריך להתרכז הוא מבין כמה הוא אוהב וכמה זה חשוב ומתרענן וחוזר אליי, זה נשמע מאוד מוזר ואולי חלק ישפטו אותי על זה שאני מחזירה אותו אליי אבל כאלו אנחנו.
בתקופה האחרונה הוא טס לאמסטרדם עם חברים ומאז הם "יושבים" החברים גם בארץ, אני לא אוהבת את זה והוא יודע וכשאני אומרת שיפחית הוא אומר שישתדל וזה לא באמת קורה, הוא מקבל את שאר הדברים שאני אומרת אבל כשאני אומרת את זה הוא פשוט לא מבין למה ואין לי כלכך תשובה אני פשוט לא אוהבת את זה זה לא כיף לי שהוא נמצא במצבים האלו וזו זכותי.
כרגע הוא נמצא בלי מסגרת ומתגייס עוד חודשיים, וכשהוא בלי מסגרת כמו שכבר ציינתי מקודם הוא מאבד את זה.
והוא איבד את זה לגמרי, החלטתי כבר לפני חןדשיים בערך שאותי הוא לא פוגש ברגעים שנוא מסטול וכדומה, אבל בתקופה האחרונה למרות שאני מבקשת ממנו להפחית הם עדיין נפגשים החברים כל יום ועושים את מה שהם עושים
מכיוון שאנחנו לא נפגשים כי הוא מסטול והוא מסטול כל יום בערך אנחנו נפגשים רק לשעה שעתיים בערך ביום, זה נשמע קצת מפונק אבל אני רגילה ליותר ולא רוצה להיות מוגבלת בזמנים, הוא אוהב אותי ואני יודעת את זה, אבל זה פשוט לא מסתדר לנו בתקופה האחרונה, הוא מחורפן בכל מה שקשור לצבא ומפחד מהתפקיד מפחד להתגעגע מפחד לראות אותי מתרחקת בבקום מפחד מכל דבר אפשרי בעיקר מהמסגרת החדשה שאמן שהוא יכנס אליה כבר.
לפני שבוע נפרדנו נטו בגלל שהוא פשוט לא מאופס לא מרוכז וכל מה שהוא רוצה זה להיות "מלשב" לחיות את החיים ולבלוע את העולם בלי שאף אחד יעיר לו, אני לא מדברת מבחינה של בנות וסטוצים וכו מדברת מכל הבחינות האחרות, והבעיה היא שהוא לא איבד רק אותי הוא איבד גם את המשפחה שלו כי הם יודעים שהוא נכנס לזה גם ודואגים ומאוכזבים ואני בעיקר מאוכזבת ממנו.
הוא לא ילד שנגרר והוא פשוט הפך להיות ילד אפס, הוא אוהב אותי והוא עדיין מספר לי כל מנ שעובר עליו כי ככה הוא הוא מספר מה עובר עליו עם המשפחה ואיך הוא מתמודד עם הפרידה ואני מקשיבה כי אני אוהבת לשמוע ולא מוצאת סיבה לא לשמוע, אנחנו חברים לפני שאנחנו בני זוג.
הוא הבטיח שברגע שהוא יכנס למסגרת הוא ינסה להלחם עליי מחדש ולגרום לי להתאהב בו שוב וביקש שאחרי שהוא חוזר הביתה מהשבוע הראשון בצבא שהבית שלי יהיה המקום הראשון שהוא יגיע אליו
לא בדיוק עניתי לו מה אאני מרגישה בקשר לזה כי אני באמת לא יודעת
אננ מרגישה שהוא איכזב אותי והוא אכזב גם את המשפחה שלו ואת כל הסובבים וזו תקופה כזאת ואני לא יודעת באמת איפה אנחנו עומדים כי אנחנו לא ביחד אבל כן מדברים ביום יום ומצד אחד זה לא עוזר לי להמשיך הלאה ומצד שני אני יודעת ששנינו לא רוצים להמשיך הלאה
אני לא יודעת אם אני צריכה להתגבר או לצפות או להמשיך להתאכזב או לדבר עם ההורים שלן שנבין אותו ביחד כי הוא באמת לא מאופס הוא הולך לישון בבוקר קם בערב לא עובד לא בבית כבר לא פוגש אותי וישר נפגש עם חברים