היי,
אני נשואה שנתיים וחצי + ילדה בת שנה ו-4
הזוגיות שלנו מעצם היותנו נשואים ידעה עליות ומורדות אך בעיקר מורדות
לפעמים זה היה מרגיש כמו בתהום.
ואני בעצם מרגישה לבד במערכה.
אין עם מי לדבר , למי לגשת את מי לשתף עם זה בעזרה עם הילדה
ועם זה בענייני הבית. כלום.
גם לא מעט פעמים הוא יורד עליי ועל המראה שלי (למרות שתמיד אבל תמיד נאמר לי שאני יפה וכו'.) ודווקא ממנו מה 'בעל ' אני שומעת הטחות של זלזול שום דבר לא מספק אותו
אני לא יושבת בבית כל היום , אני עובדת את הלימודים הפסקתי כי לא יכולתי לתמרן בין עבודה לימודים ילד ובית וללא עזרה. ההורים גרים רחוק
וחמותי כשהיא עושה משהו היא עושה את זה בתלונות אז העדפתי לוותר על האופציה הזאת.
הוא מקלל מגדף ליד משפחה ליד הורים הבעיקר בסביבתו ה"בטוחה" ואני בסה"כ מחכה למילה טובה , לקבל אהבה.
כבר אי אפשר לתת אהבה לבנאדם שמוריד מערכי בצורה שכזו.
אך למרות זאת ולמרות כל המרורים שעברנו , ומה שמסופר פה זה התמצית של התמצית
קשה לי לעזוב ,
אולי מהפחד , אולי מהמחשבה שכן יהיה שינוי שזו רק תקופה חולפת
איך עושים את זה?
איך קמים מפרקים בית כולל ילדה ומתחילים הכל מחדש ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025