הכרתי בחורה מדהימה והכל היה כלכך זורם ומדהים, עד שהיא טסה לחו"ל

הסיפור שלי מתחיל לפני חודשיים וחצי:
עוד יום שגרתי במשרד.. שום דבר מיוחד ומרטיט לא קורה במשרד.
ואז היא נעמדה מולי, לא חשבתי שהיא יפה במיוחד, גם לא מושכת במיוחד, וגם לא הכי נחמדה שיש, אבל משום מה נשאבתי.
התחלתי לדבר איתה, והחיוך שלה המיס אותי, אז המשכתי רק בשביל לסחוט עוד חיוך קטן לפני שאני חוזר למקלדת והכיסא הרופף.
אבל כשקיבלתי את החיוך החלטתי שאני לא מסתפק ודרשתי שניפגש מחוץ לתחומי המשרד, היא נענתה בחיוב.
נסענו לים והזמנו בירה, דיברנו על העבר, על הווה, על העתיד, אני זוכר שבשלב כלשהו בשיחה היא העלתה את זה שהיא טסה לדרום אמריקה עוד חודש וחצי, אבל מי בכלל יכיר אותה עוד חודש וחצי?
אז אחרי שהמלצר קנס אותנו, נכנסנו לאוטו ונסענו הביתה, כמו ג'נטלמן אמיתי הסעתי אותה הביתה, היא נתנה לי נשיקה רטובה על הלחי, ונפרדנו עד הפגישה הבאה.
והפגישה הבאה באה יומיים אח"כ, מלווה במאות הודעות בוואטספ ושיחות כלליות ושטחיות, ואז, שוב בים, הגיעה הנשיקה.
מאז אקצר ואומר שהבנתי מול מי אני עומד: הבחורה הכי יפה, הכי מושכת, והכי נחמדה שיש.
היא הקסימה אותי, ואני אותה, ומי מאיתנו בכלל חשב על טיול?! פשוט נהנו כלכך מהרגע שלא עניין אותנו בכלל מה יקרה מחר.. ומחר, כמו בן זונה אמיתי, הגיע.
ומצאתי את עצמי באוטו עם המזוודה שלה, והמשפחה שלה, והתיק שלה, והחיוך שלה, נוסע לנתבג עם העיינים למטה.
מגיעים לנתב"ג ואני מחייך לה חיוך ענקי ומשחרר אותה לעולם הגדול, מאחל לה להשתחרר להתפרק להנות ולא לדפוק חשבון (כשבלב מתפלל שהיא תקרע תכרטיסי טיסה ותגיד לי שהיא נשארת), והיא, מחייכת אליי חזרה חיוך רחב ואומרת:" אני לא יכולה לעשות את זה, אני נאמנה לך".
כשהמטוס לקח לי אותה וחגרתי עצמי במושב מאחור, האוטו התחיל לנסוע לכיוון ההפוך ממנה, וכל קילומטר הרגיש כאילו הוא מרוקן אותי, עד שלא נשאר מה לרוקן.
"כולה 3 חודשים, סתום, תן לה"
במהלך השבוע הראשון, דיברנו ללא הפסקה, היא שלחה לי תמונות יפות שלה מאחלת לי שבת שלום, או סתם לספר לי כמה היא מתגעגעת אליי ושוב מזכירה לי כמה היא נאמנה לי (בלי שאומר דבר).
כל מיני לוקיישנים מהסרטים איתה בפרונט, כשהיא מספרת לי שפה היא רוצה שנתחתן, ואני נסחף...
לאחר כמה ימים המצב החל להדרדר בפתאומיות, כל השיחות היו נורא ענייניות, ממש כאילו רק כי היא חייבת, ונקטעו נורא מהר.
בשלב מסויים החלטתי להבין מה קרה פה, מה הבעיה.
ערכנו שיחה של 100 הודעות שלקחה שבוע שלם, היא סיפרה לי שהיא זקוקה לזמן, שקשה לה, שאני חייב להבין, או לפחות אנסה להבין, ושוב כמובן נקטעו מתי שנמאס לה, היא פשוט לא ענתה לשאלותיי
"אני על גל שונה ממך.. וכן אני אגיד את האמת אני עוצרת את עצמי מהרבה דברים כי אני חושבת עלייך.... אבל האמת זה לא הדבר העיקרי שמפריע לי.
זה לוחץ לי, באתי לפה לנוח ואני רק חושבת עלינו, אני צריכה את הזמן שלי"

ואני בעודי מנסה לברר מה אני מונע ממנה לעשות, היא החליטה להתעלם ולהשאיר אותי כאן לעצמי ולהשתגע, לא להבין מי נגד מי ומה היא מצפה ממני לעשות.
אני חייב את עצתכם, 10 ימים מאז והיא לא ענתה לשאלה שלי, 10 ימים שאני שוקע ומשתגע, חושב עלייה, לא מבין אותה ולא מבין מה יהיה איתה.
חשוב לי לציין, היא פעילה מאוד בפייסבוק, מתחברת בכל 20 דק' לפחות, מעלה תמונות, כנ"ל לגבי הוואטספ. ועדיין לא יוצרת אינטרקציה ועדיין לא ענתה..
מה הסיפור שלה? זה סוג של משחק, כי קל לה יותר? היא רוצה להשתחרר ממני, אבל לא משחררת מהפחד שהיא תחזור לארץ ולא אהיה פה בשבילה? היא חושבת עליי? היא רוצה שאשלח הודעה? היא רוצה שלא אשלח הודעה? אגו?
היא חושבת עליי? היא מתגעגעת אבל עוצרת את עצמה??!?!