שוב פעם,קמה בבוקר,רצה למשקל שנמצא ליד המיטה,ממש קרוב אליה,עוד לפני שאני מזהה אם אני עדיין בחלום או במציאות.פוחדת לעלות עליו אבל יודעת שאם אני לא יעלה אני יהיה מושבטת מהמצפון שיפול עליי.אז אני עולה עליו,עם הרבה רגשות, עם הרבה ציפייה,ומגלה שכלום לא השתנה,או אפילו עלה.אני יורדת ממנו בכעס,"היום לא אוכלים." אני הולכת לבית ספר,מה יותר טוב ממשהו שמעביר לך 7 שעות בלי אוכל?אני רואה את כולם אוכלים,אבל למה שאני יאכל מול כולם?לא מספיק איך שאני נראית?אני גאה בעצמי כשאני חוזרת הביתה,אבל פה מתחיל הבעיה האמיתית.אני במלחמות עם עצמי,מנסה לשכנע את עצמי אבל הרעב מנצח.אז אני אוכלת משהו עד 300 קלוריות,כי אם זה מעל,זה סוף העולם.אני מסיימת לאכול,יודעת שעכשיו אני יצטער על זה,ואז מתחילות המחשבות,יודעת שמחר זה יעלה לי מחיר כבד כשאעלה שוב על המשקל הארור.
אני שותה הרבה מים,והולכת לשירותים כל חמש דקות.אני מנסה לעשות ספורט,אבל אין לי מספיק כוח.אני מתייאשת,יודעת שאסור לי לעשות את זה,אני מפחדת,אבל יודעת שאני חייבת לקבל את האומץ.אז אני דוחפת כמה אצבעות לגרון בתקווה שאצליח הפעם.
גם הפעם אני לא מצליחה,והאומץ שהיה לי לפני רגע נעלם.אני חוזרת למיטה שלי,לכרית שספגה כל כך הרבה דמעות בלילה,פותחת את הטלפון ומחפשת,מחפשת כל דבר שיכול לעזור לי במטרה.מודעת לכך שאני טועה,מודעת לכך שאני מובילה את עצמי לתהום,אבל שום דבר לא מעניין אותי,אני רוצה את זה.אני מעבירה את הזמן,לא אוכלת כי יודעת שלא אוכלים יותר מדבר אחד ביום,זה אסור,ואפילו מוגזם שבכלל הכנסתי אוכל לפה,שגם הוא,כמובן עד 300 קלוריות בלבד.מגיע הלילה,אני כועסת על עצמי,מסתכלת שוב במראה,נגעלת.אני לא רוצה את זה יותר,לא רוצה,אני חושבת.ואז אחרי שהכרית כבר סחוטה,אני רוצה כבר לישון,רק מקווה שמחר בבוקר אני לא אצטרך לרוץ למשקל,אבל אני יודעת שמחר בבוקר,אני יעשה בדיוק את אותו הדבר...
זה כבר לא אני וההפרעות אכילה, זה ההפרעות אכילה ואני
איך אני יוצאת מזה?אני רוצה לחיות שלמה עם עצמי,אני רוצה לחייך ולא להיות בדיכאון כל הזמן.מה עושים?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025