בחיים לא התחרטתי ככה, מתגעגע אליה כמו מטורף

מצטער מראש על האורך, זה סיפור אהבה נעורים קלאסי, אשמח אם תקראו

אז ככה, אני והאקסית שלי הינו ביחד שנתיים. מכיתה י', שהיא עברה לעיר שלי, ועד תחילת כיתה י"ב. נפרדתי ממנה כי זה הרגיש לי חנוק, רציתי קצת להתנסות והרגשתי שהזמן הכי יפה שלי מתבזבז... החל מאמצע כיתה י"ב הינו נפגשים ועושים שטויות, כלומר סתם נפגשים בשביל מין. אני הצעתי את זה, ונראה שהיא רצתה.

אחרי חודשיים-שלושה ככה, שמתי לב שלא נוח לה, והיא שפכה תלב ואמרה שזה רק כי זה הכי קרוב שהיא יכלה להיות אלי. הרגשתי בן אדם נוראי, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי, זה היה הכי ברור בעולם. אני יודע שישנאו אותי פה על זה, אבל גם אחרי שידעתי מזה, היא בקשה להמשיך ולא עצרתי את זה. עד די לא מזמן, הינו נפגשים, ובאמת מדברים על הכל, נהנים מהחברה אחד של השני, והמין פחת, אבל עדיין היה.

היום, שנינו כבר חיילים. סיימנו את כיתה י"ב לפני 4-5 חודשים. כבר בתחילת השנה שנינו התגייסנו, היא הלכה לתפקיד מעניין בחיל תקשוב (ג'וב) ואני תומך לחימה. היה לי יום הולדת לפני שבועיים, והיא הפתיעה אותי, עם ברכה ממש מרגשת, ועוד כמה דברים קיטשיים. פייר, התרגשתי. לקחתי אותה לפני כמה ימים לשיחה רצינית. אני מגיע הביתה ולא מוצא את עצמי, אני משתעמם בסופשים וסתם בודד. וחשבתי שגם היא. היא מאוד רוצה להגיע לשיבוץ שרחוק מהמרכז (איפה שאנחנו גרים), להתחיל התחלה חדשה ובקושי לראות בית.

בשיחה הזו, אמרתי לה שאני מרגיש שאני רוצה להיות איתה. אני באמת אוהב אותה, וכל פעם שאנחנו נפגשים אני מרגיש כמו בכיתה י', בתחילת הקשר. כשאני מקבל ממנה הודעה יש לי פרפרים בבטן. שנה שלמה שחיפשתי את עצמי ולא מצאתי, כל אחת שהיתה הושוותה אליה.

בקיצור, היא לא רוצה לחזור. היא אומרת שאני מחזיר אותה לעבר, שהיא בחודשים האחרונים עשתה הפרדה; היא נפגשה איתי רק כי היתה חרמנית. הייתי בשוק. היא אמרה שכבר אין לה רגש אלי. אבל מצד שני, כל השבוע רשמה שהיא מתגעגעת אלי ואוהבת אותי ורוצה שאהיה איתה, וגם לא רצתה להיפגש כי חשבה שאני רוצה רק סקס (ונפגשה כשאמרתי לה שאלה לא הכוונות שלי). כמו כן, אמרה שהיא רוצה אותי אבל לא רוצה אותי. מצד אחד אומרת לי שהיא רוצה שזה רק יהיה סקס ומצד שני רק בלי סקס. ולי היה בראש שהיא תמיד תרצה אותי, תמיד תחכה לי. ושהיא רואה אותי רק כי היא רוצה לחזור.

לסיכום, היא אמרה שהיא לא יודעת מה יהיה איתה, היא מבולבלת וצריכה תזמן שלה. היא אמרה שבעוד כמה חודשים (כשהיא מסיימת תקורס, ומקבלת שיבוץ), אחרי שהיא תרגיש שהיא שונה ומסיימת את מה שהיא בנתה לעצמה, היא אולי תרצה לחזור אלי - כי "היא חוזרת להיות ילדה קטנה ומפגרת שהיא היתה פעם" כשהיא לידי. לי זה נדמה כאילו אם יהיה לה טוב בבסיס מרוחק (כמו עכשיו, בלי דאגות ובלי השעמום ההורג של לראות בית כל יום) אז היא לא תרצה אותי. כי הנה, טוב לה שהיא סוגרת כל שבת שניה, טוב לה שהיא מגיעה לבית ריק ללבד שלה ולישון כל הסופש ולחזור לצבא... השתמע מדבריה שאם היא תהיה ג'ובניקית ותחזור כל יום הביתה ותהיה קל"ב אז היא תחזור אלי, אחרת אני יכול ללכת להזדיין. אמרתי לה שזה ככה משתמע אבל היא אמרה שהיא מבינה אבל זו לא הכוונה, אלא הכוונה היא שהיא רוצה לסיים את השינוי שלה וקצת זמן לחשוב. חשוב לי לציין כי היא אומרת כל הזמן שהיא לא רוצה שוב להיפגע, וכל פעם מביאה סיבה אחרת למה לא לחזור... אני אחכה לה בלית ברירה, אבל מה אתם הייתם עושים?