אין לי זוגיות כבר כמה שנים, רוצה לפגוע בעצמי

שלום למי שקורא את זה,
מצטערת מראש על החפירה..זה הולך להיות ארוך
אז ככה, בעוד שבועיים יש לי יום הולדת, יש לציין שאני שונאת ימי הולדת..
אני עוד רגע בת 28 ואין לי זוגיות,אין לי בכלל חברות.
אני כ"כ בודדה שאני רוצה לפגוע בעצמי ופשוט להיעלם מכאן. דווקא ביום הולדת שלי שאולי רק ככה יזכרו אותי...אני לא מפסיקה לבכות,אני כל הזמן בדיכאון ולא מבינה איך הגעתי למצב הזה שאין לי אף אחד.
כולם פגעו בי...ונעלמו.
בין אם זה גברים וגם נשים בחיי.
יש לי משפחה טובה שאני אוהבת אותה וזה לא מובן מאליו..פשוט הם לא מאלה שמתקשרים במיוחד לומר לך מזל טוב או לקנות לך איזשהי מתנה או סתם לעשות מחווה נעימה..
אחות שגדולה ממני נשואה וכבר הספיקה לשכוח ממני,
והשניה גם נשואה עם ילד וגם שכחה ממני.
הבן אדם היחידי שאכפת לו ממני זו אימא שלי היקרה שהיא האור בחיים שלי והיא נותנת לי הרגשה טובה.
לא חשוב לי מתנות ובלונים וכל זה, לא אוהבת גרנדיוזי..
רק להעביר את היום הולדת שלי עם מישהו שאכפת לו ממני.אבל פשוט אין מישהו כזה בחיים שלי (מחוץ למשפחה)
אני כבר מיואשת מהחיים האלה וקשה לי,קשה לי עם גברים.
אני ציפיתי לראות את עצמי בגיל 28 בזוגויות רצינית, במקום אחר..
וזה לא ככה וזה מפחיד אותי.
הקטע הוא שאני בכלל לא מרגישה בגיל הזה..אבל המספר מכניס אותי לדיכאון וללחץ וזה גורם לי לחשוב על הת*בד*ות
כאילו אני לא רוצה להיות רווקה בת 30..לא רוצה להיות במקום הזה.
אני יודעת שאלו מחשבות אסורות אבל אני כאילו אעדיף לחשוב שאני מעדיפה למות מאשר להגיע לגיל הזה בלי להיות באמת מאושרת עם מישהו.

אני לא אוהבת לרחם על עצמי..באמת שלא.
אבל היום הזה שמגיע, היום הולדת..בעצם רק מזכיר לי כמה אני לבד.
יש לי חור בלב והוא לא מתמלא, יש לי תחושת ריקנות ששואבת לי את הבטן,
אני מרגישה את הכאב הזה פיזית ואני כבר לא עומדת בזה.
כואב לי, אני שבורה, אני בוכה. מה יהיה איתי?
אני גם לא מהבנות שמחכות לגבר בלי לעשות כלום ..
אני יוצאת לדייטים,אני באמת מנסה
בד"כ הגברים שאני יוצאת איתם לדייטים תמיד מתלהבים ממני בהתחלה ואומרים כמה אני מדהימה ושכיף להם איתי ושאני מצחיקה אבל הם פשוט לא נמשכים אלי פיזית..
רק לאחרונה יצאתי עם מישהו שהכרתי דרך הפייסבוק,השיחות איתו הלכו בכיוון טוב
כל שיחה דיברנו בערך שעה ומאוד התלהבנו אחד משניה.
נפגשנו והדייט היה מדהים,הרגשתי שבאוויר יש כימיה וגם הוא..
הוא נישק אותי ואפילו חיבק אותי בסוף הדייט ואמר כמה אני מדהימה ושהוא מת לראות אותי שוב..
ויום אחרי פשוט נעלם.
כאלו למה? למה לפגוע? למה פוגעים בי?
אני חזרתי אחרי הדייט עם חיוך על הפנים ופשוט חשבתי לעצמי שאולי יש סיכוי שאני אמצא כאן משהו אמיתי...וזה שבר אותי.
קשה לי לתת אימון בגברים בעקבות זאת..כי כולם משקרים לי..
אני יודעת שלא כולם כאלה..אבל אני מתחילה להתאייש...

אני יודעת שגברים שלא אוהבים לראות מישהי נואשת ואני הכי לא מראה נואשות, אני אפילו מראה סוג של אדישות.
יש לי הכי פוקר פייס וביום יום ליד אנשים ובעבודה לא רואים שעובר עלי משהו ואני מחייכת ומתנהגת לגמרי נורמלי.
כאילו שיש לי סוג של פיצול אישיות ומתנהגת בצורה אחרת לחלוטין עם ביטחון עצמי וכמו אחת שבאמת מאושרת..
אני לגמרי שחקנית..אבל מפנים אני שבורה לרסיסים.


וזהו, רק רציתי לפרוק את מה שיש לי הלב, אין כאן שאלה ספציפית
כנראה שיש לי צורך לחפש הבנה,חמלה אולי אפילו הזדהות עם מישהי שיכולה לדמיין מה עובר עלי.
תודה למי שקרא, מעריכה זאת 3>