חבר שלי התגייס לפני כמה זמן ליחידה קרבית , וזו השבת השניה שהוא סוגר ברציפות(21).
אנחנו שנה וחצי יחד ומהיום הראשון אנחנו רואים אחת את השני על בסיס יומי . ונהנים מכל רגע! אף פעם לא נמאס אחת מהשני ותמיד יש אהבה כמו ביום הראשון. ברור לי שאחרי כמעט שנתיים של זוגיות אני אוהבת אותו ולא מוכנה לוותר על האהבה הזאת בחיים אבל
מאז שהוא התגייס הקשר שלנו עבר שינוי כמובן , כבר לא רואים אחד את השני כל יום אלא כל שבועיים , ובקושי מדברים (20 דקות ביום אחרי סידורים בטש ) .
בשיחות שלנו הוא נותן את כל האהבה ואני גם לו אבל השינוי הזה ממש קשה לי , בצורה קיצונית.
אומרים שמרחק יכול לחזק זוגיות או להרוס אותה . ואני כרגע לא מרגישה מחוזקת יותר .אני מאוד רגישה ושמשהו קרוב אליי אני בוכה מרוב עצבים ועצב. אני לא טובה עם מרחק ולא טובה עם זמן קצוב לשיחות עם הבן אדם שאני הכי אוהבת. אני מרגישה בזמן שהוא עובר תהליך ודרך חדשה וכל יום יותר מלהיב ומעניין בשבילו אני נשארתי באותה שיגרה רק בלעדייו . הרגשה שנשארתי מאחור כביכול.
המצב הוא מצב נתון והוא ישאר בתפקיד הקרבי ובמסלול שלו , השאלה היא איך מתמודדים עם דבר כזה לאורך זמן ????
איך מתמודדים עם זוגיות במרחק , איך אני מקלה על ההרגשות שלי? איך לתת לו כוחות ולהצליח לקבל את שלו אליי? איך להרגיש קרובה אליו כשהוא בקצה השני של הארץ? איך לא לבכות מגעגועים שאני שומעת אותו?
אני שואלת לבנות שחוו זוגיות עם חייל או גברים שהיו חיילים או סתם כאלה שחוו זוגיות רחוקה .
אני מרגישה שכל יום שעובר אני לא שלמה עם עצמי ורק בא לי שהמצב יחזור לקודמותו .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025