אסיר בבית של ההורים שלי, אין רכב, לא מוצא עבודה, לא עושה כלום. איך יוצאים מפה?!

טוב לא יודע אם אנשים זוכרים הודעות קודמות שלי, כתבתי פה כבר כמה במדור..

בכל אופן אני נמצא כרגע במצב העגום הבא:
-סיימתי תואר לא שימושי (כלומר שלא מקנה לי מקצוע)
-אני גר כיום בבית ההורים- כי במהלך התואר רק הוצאתי כספים ולא הכנסתי. כיום עם אנשים כמה אלפי שקלים בודדים בחשבון
-יש לי רישיון נהיגה אך ההורים אינם מאפשרים לי לנהוג ברכב שלהם בתירוצים שונים
-אין לי עבודה ואני לא מרוויח כסף. אני מחפש עבודה אבל לא מוצא כלום.
-אני נמצא בכל שעות היממה במצב של "מוות קליני", מרגיש שאני קבור מתחת לאדמה, שאני לא חי, שאני לא נושם...מרגיש חנק. לא מסוגל לסבול את עצם הנוכחות בבית הזה, הבית הזה עושה לי רע, אני אפילו לא יכול להגיד שאני "גר" פה, אני מרגיש כמו הומלס שנתנו לו פה קורת גג
-אני ביחסים קשים מאוד עם ההורים שלי, אני לא אוהב את האנשים האלה והתכנון שלי הוא ברגע שאצא מפה- לנתק איתם מיד את הקשר. האנשים האלה רק גרמו לי נזק בחיים.

מבחינת התואר הוא "אם כל חטאת". העובדה שלמדתי תואר מיותר במשך שנים במקום לחסוך כסף ולהשקיע- זה מה שדפק אותי. אם במקום ללמוד את התואר הזה, שגם ככה סבלתי במהלכו, הייתי חוסך כסף ומשקיע- היום הייתי מבוסס כלכלית ולא הייתי תקוע בחוסר אונים בבית הרקוב של ההורים האלה.

מבחינתי היום אני בבועה מוחלטת- מילא הייתי גר בעיר גדולה, אבל אני גר ביישוב קטן ומבודד ומי שאין לו פה רכב משול למת. ברגע שאין לי פה אוטו- אני אסיר פה, פשוטו כמשמעו. סופי שבוע וחגים זה הכי גרוע כמובן- אין דרך לצאת מפה! זה בית כלא!

אני מרגיש שאני רוצה לצרוח: שמישהו יוציא אותי מפה! אני לא שייך לפה! אני לא רוצה להיות פה! אני שונא ומתעב את המקום הזה!

גם הגיל שלי מלחיץ אותי והזמן החולף שאני מבזבז בבית הרקוב הזה. כל דקה שאני מבזבז פה היא פשע כלפי עצמי.

מצד שני אין לי איך לצאת מפה- אני לא מצליח למצוא עבודה, וכדי לצאת מפה אני צריך לעבוד כמה חודשים. כשאני אומר "מפה" אני לא מתכוון רק לבית הרקוב של ההורים אלא לכל הארץ הזאת. איך אני אחזיק פה כמה חודשים- אני לא יודע.

אם למישהו יש רעיון איך אני יוצא מהמלכוד הנוראי הזה אני אשמח לשמוע. כרגע אני מרגיש שאני, פשוטו כמשמעו, נמצא בתוך קבר, קבור מתחת לאדמה ולא מחובר למציאות- והכל בגלל הבית הרקוב הזה. כל עוד אני בבית הזה- אני אמשיך להיות רוח רפאים שמרחפת על פני המים ולא בן אדם אמיתי עם שאיפות, מטרות ורצונות.

כל דקה שאני פה אני בדריכות, אני מרגיש שאני ב"מצב חירום" תמידי, מצב מצוקה קבוע, שאני צריך לעשות הכל כדי לצאת מפה.

מה עושים?!