הומו בודד, מה עושים במצב הזה?

היי לכולם,
אני ריי, בן 15 (יותר קרוב ל-16)
יש לי יותר מדי דברים לספר, אך מנסיון של שאלות קודמות, אנסה לקצר כי אתם לא אוהבים לקרוא...
אני הומו די בארון ואין לי יותר מדי חברים.
* יש לי 3 חברים, מתוכם אולי רק 1 חבר אמת.
* עברתי כיתה השנה מאילוצים. זו הייתה הכיתה היחידה שיכולתי לעבור אלייה, והיא מאוד הומופובית. רק 3 ילדים מהכיתה יודעים, 2 מהשכבה ועוד 4 ממקומות אחרים. אלו שיודעים לא הומופובים ולא יספרו לאף אחד, אבל אני מרגיש שהם קצת מתייחסים אלי כמו אל ידידה.
* אמרתי לאמא לפני שנה שאני *ביסקסואל* (ולא הומו, למרות שידעתי כבר מאז שאני בן כמעט 14 שאני הומו), והיא לא מקבלת את זה. עד היום הערות הומופוביות נשמעות בבית, ואמי ממש פוגעת בי כל פעם שהיא מדברת על הומואים כאילו שזו בעיה חמורה. אגב היא חולה כרונית וזה רק מגביר את המרמור שלה.
* אמא שלי הכי סובלנית במשפחה, השאר הומופובית מאוד.
* יש לי רק אחות אחת שגדולה ממני הרבה שנים, והיא עובדת כוטרינרית בעיר אחרת. אין בינינו קשר טוב ואני לא מצליח לתקן אותו. היא מעליבה אותי המון (כמו כל שאר המשפחה)
* אני מכוער ולכן אף אחד לא מסתכל עלי. זה לא קשור ללבוש או שרירים, פשוט הפנים שלי עקומות וא-סימטריות יותר מהרגיל. אני גם לא חכם במיוחד, או כשרוני במיוחד (חוץ מדבר אחד שכולם רואים אותו בתור נושא לבדיחה ולא כמשהו להערכה), ולכן לא התחילו איתי מעולם.
* מעולם לא היה לי חבר וההומו היחיד שאני מכיר הוא חבר שלי שמגעיל אלי מאוד.אני בגדול לא מכיר הומואים מלבדו ולא מצליח להכיר.
* חברתית הולך לי מזעזע ואני לא מצליח ליצור חברויות מעבר לשלום שלום, אנשים שופטים אותי מהר מדי ומרכלים עלי המון מאחורי הגב. אסכם את זה ככה: הבריזו לי פעמיים מימי הולדת מבלי להודיע, פעם אחת אף אחד לא בירך אותי ושני החבירם שבאו אלי ליום ההולדת לא הביאו מתנה בכלל.
* הדבר הכי קרוב לזוגיות שהיה לי הוא שהכרתי מישהו מהאתר והוא זרק אותי לכלבים כל פעם שהוא הכיר מישהו, ופעם אחת כשניסיתי לבקש מחבר לעשות שיחת ועידה, זה נגמר בכך שיצרנו קבוצת ווטסאפ והחבר המטומטם הזה סחט מהבחור מהאתר תמונות עירום. ואחר כך עוד לא הבין מה הבעיה בו ובבחור מהאתר. עד היום, כשעברו כמעט חודשיים.
* החבר הזה שסחט תמונות עירום הלך לאיגי, ושם הכיר כמה ילדים, וממה שאני רואה, הם או פריקים שכל מה שיש להם בראש זה להיות פריק, או אנשים מגעילים. אפילו לאיגי אין טעם ללכת.
* אני מאוהב בילד מהשכבה שהוא בן אדם מקסים, ולא הולך לי להתחבר אליו, אני כבר מיואש מלמצוא חבר (קשר חברי) או בן זוג. אף אחד לא שם עלי. אפילו הילדה מהכיתה שאנ מדבר איתה מדברת איתי רק כדי שאני אעזור לה להיות חברה של ילד מהכיתה.
שאלתי היא: לאור כל מה שציינתי, מה עושים בשביל להכיר הומו שיאהב אותי? ומה עושים כדי שיהיה לי חבר אמת? כל החברים שלי נוטשים אותי ברגעים הקשים. אין לי אפילו בן משפחה לדבר איתו על זה. כל פעם שאני מדבר עם אמא זה נגמר בעוד העלבה הומופובית, והיא לא מבינה מה הבעיה בכלל. אי אפשר אפילו להגיד שזה זמני, עברה שנה, לא חודש או חודשיים.
ועוד שאלה קטנה: המשפחה שלי ממש פרימיטיבית בקשר לזקן. הם חושבים שאם אתה מגדל זקן אתה או דוס או היפי או הומלס. הם חושבים שזה מוזנח אפילו אם הזקן מטופח. כרגע יש לי פס זקן מהפאות עד לסנטר על קו הלסת (הכל מחובר) ושפם, ואני נראה בהמון יותר טוב עם זקן ואני אוהב את זה. להוריד את זה או להשאיר קבוע (וזה כרוך בהמון הערות מעצבנות והרצאות מיותרות- ופה הבעיה)?