אני בת 22 משוחררת ונמצאת בזוגיות קרוב ל4 שנים. חבר שלי נמצא בצבא ועד לשחרור שלו יש עוד 3 וחצי שנים.
מאוד כיף לי איתו ואני מאוד אוהבת אותו, כשאנחנו ביחד. היציאות שלו הם פעם בשבועיים- שלוש ואין לו טלפון במהלך השבוע.
אבל הציפיות שלנו שונות מאוד.
אני מרגישה בתקופת המתנה. מחכה לטלפון ממנו, מחכה שייצא הביתה, מחכה שאולי התנאים שלו ישופרו. והוא נוקט בגישה של טוב לי איתך אז אני נשאר.
אם אני הייתי נוקטת בגישה דומה ממזמן היינו נפרדים אבל אני קצת מסתכלת על העתיד ועל הטווח היותר רחוק.
אני מאוד מפחדת שיום אחד הוא פשוט יילך ויעזוב אותי ואני ארגיש למה פאקינג חיכיתי לו? למה הקרבתי כלכך מעצמי בשביל הקשר הזה?
כשדיברנו על זה לא מזמן הוא ישר נכנס למגננה ואמר לי שזה הקשר שהוא כרגע יכול להציע לי ושאם זה לא מתאים לי אני יכולה ללכת ושאין לו דרך להבטיח מה יהיה בעתיד והוא לא יכול להתחייב.
וזה ברור לי לגמרי ! אני ממש לא רוצה התחייבות או משהו בסגנון אני פשוט רוצה שהוא יבין אותי ושיהיה לו איזה שינוי בתפיסה של ה- "טוב לי איתך עכשיו אז אני נשאר". ושגם יראה אותי אולי לטווח קצת יותר ארוך.
זה עד כדי כך לא נכון לבקש דבר כזה? מה לעשות במצב כזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025