אחרי שאני משיג כל מטרה - אני מקבל רגליים קרות להמשיך

שלום לכולם,

אני אנסה לתמצת בפניכם את העניין.. זה טיפונת ארוך, אז אם באלכם לקרוא משו' של 5 שורות תרגישו חופשי לעבור לפוסט הבא. כי זה עניין שחשוב לי ואני חושף לראשונה בפניי העולם (לאיש אין מושג על כך..).

אז ככה, אני מאבד עניין או שאולי מקבל רגליים קרות- אחרי שאני משיג את המטרה שרציתי.
הדוגמאות הכי טובות הם, שאני רואה בחורה מדהימה, חכמה, סקסית ונחשקת. אני רואה משרה או הצעת עבודה אטרקטיבית. או אפילו לאחרונה פגישה עם אדם גדול שרציתי להכיר באופן אישי. ואלו דברים שאני רוצה, נניח שאני רוצה. אני משיג אותם.

ואז, אחרי שאני מקבל את האישור לפגישה, מקבל את המשרה שרציתי, מקבל את הבחורה שרציתי או כל דבר כזה או אחר.. (לגביי העניין עם הנשים, שיהיה ברור: אני לא משחק ברגשותיהן של נשים ולעולם לא אשחק- אני מצהיר כוונות עוד בשיחות הראשונות ומוודא שהצד השני מבין ומודע.. ככה שהכול הדדי הן בכוונות והן במעשים).
אז לאחר שאני משיג את מה שאני רוצה, מקבל את זה. בדרך זו, או אחרת (בדרך כלל דברים שמושגים במו ידיי..) אני מאבד בהם עניין.. או, שאולי אני מקבל רגליים קרות. אני לא יודע כיצד להבדיל, ואני לא יודע כיצד להתמודד עם זה.
אני פשוט כן זורם, אבל זה נורא קשה לי, כי זה חוזר וחוזר וזה לא משהו טבעי.
דוגמא למשו' טבעי שחוזר? כשאני ניגש להתחיל עם בחורה, תמיד הלב ידפוק מהר יותר. לא משנה עם כמה בחורות אתחיל באותו היום או עם כמה אדבר. זוהי פעולה טבעית שמתרחשת ואין יכולת לשנות אותה.
אבל הרגליים הקרות האלה טבעיות באותה מידה?

אבל כל דבר אחר, שלפעמים אני משיג בעמל רב.. לדוגמא פגישה עם אדם שאני מאוד רוצה לפגוש.. ולבסוף מצליח לשכנע אותו במייל להזמין אותי למשרד שלו, פתאום אני חוטף אובדן עניין.
אני חושב שכן זה רגליים קרות.. מהסיבה, שהמחשבה הראשונה שעולה לי היא: "אולי אני לא רוצה את זה.." או "מה חשבתי לעצמי.." או "האם אתה בכלל רציני??"
זה הרגעים שאני מרגיש שיש לי אלטר אגו, פיצול אישיות.
זה שיכול להשיג הכול, ומשיג. ואז הוא מביא את זה לזה שחושש.. פתאום החוסר ביטחון הזה, של "אולי לא רציתי את זה" ומערער אותי לחלוטין.. וזה נורא מתסכל אותי.. כי אנשים מהצד לעולם לא יגידו עליי שאני חסר ביטחון, יגידו אולי הרבה דברים, אבל את זה לא.

מה שאני מספר כאן אני מרגיש בתוך תוכי, ולאף אחד אחר אין מושג על התופעה הזאת.. אז עם הכתיבה הבנתי שזה יותר לכיוון של רגליים קרות. אבל מה עושים? למה זה קורה לי? האם אני נהנה ומסופק רק מהאתגר? למה אני לא יכול ליהנות גם מהתוצאה הסופית? למה אני חוטף את רגליים קרות אחרי כל דבר שאני משיג (ולעיתים בהמון מאמצים ועשרות מחשבות קודמות) ואני מקבל את האישור להמשיך מהצד השני והופ. מחסום. שאלות רבות מתחילות להטיל ספק ומערערות אותי לחלוטין.. "למה עשית את זה?", "אתה בכלל רוצה את זה?", "אולי בעצם לא רצית את זה..?" וכול מיני ואני מפחד להמשיך. (וואי זה הרגיש טוב להגיד "מפחד"..).
אז כן, מפחד מפחד מפחד להמשיך.