בעלי לא סומך עלי כשאני נוהגת, מה לעשות?

אני נשואה 14 שנים יש לנו 3 ילדים אבל זה לא האישיו....
אני נהגת חדשה שנה על הכביש. משתדלת לנהוג בזהירות במיוחד כאשר אני מסיעה ילדים. נוסעת רק בתוך העיר ולא לכל מקום. בעלי בסוף החודש נוסע לאיזה כנס לתל אביב ליום אחד אז בקשתי שישאיר לי את האוטו שאסע לעבודה ולא אצטרך לקחת אוטובוסים. הוא ממילא נוסע ברכבת (תכנן להשאיר את האוטו בחניה ברכבת לכל היום אבל למה אם אני יכולה להשתמש בו ושלא יעמוד סתם). בקיצור הוא לא הסכים בטענה כי יש תנועה כבדה והוא לא רוצה שאני אתמודד לבד עם תנועה כזו לבד. סבבה, השבוע כשבא לאסוף אותי בקשתי שיתן לי לנהוג וככה אלמד כשהוא לידי ואלמד להתמודד עם עומס ושיתן לי טיפים ויעזור לי בהסברים. אבל מה.... הוא סרב ומיד נעלבתי בלי לחשוב פעמיים כי הייתה לי הרגשה שיעשה את זה אז מין הסתם ישבתי עם פרצוף חמוץ נעלב.... ובגלל זה הוא התחיל לכעוס עליי שאני עושה לו פרצופים סתם והוא אחרי יום עבודה עייף ובמקום לדבר בנעימות אני עושה לו פרצופים ואז הכל יצא ממני...... שהוא לא סומך עליי ומזלזל ביכולות שלי ולא נותן בי אמון ובכלל הוא לא אבא שלי לאסור עליי משהו או לקבוע לי או לא לתת לי משהו...... והוא מצידו גם צעק עליי בחזרה שרוצה להגיע מהר הביתה ולא לנסוע ב20 קמ"ש ושהוא לא יכול לשבת לידי כשאני נוהגת.... ואני החזרתי לו שהוא לא אוהב נשים נהגות ותמיד כשיש בעיה על הכביש הוא מאשים את האישה הנהגת וכו'..... מפה לשם עצר את הרכב בצד והלךהביתה ברגל. אני בדרך עצרתי לו כמה פעמים שיכנס אבל הוא המשיך ובבית עוד טען שיכולתי לחזור ולקחת אותו בדרך.... (עצרתי כמה פעמים הלוווו) כבר 3 ימים אנחנו לא מדברים..... ואני לא יודעת מה לעשות כבר יומיים עם לחץ דם גבוה והוא יודע את זה ולא טרח אפילו לשאול איך אני מרגישה..... והוא עוד טוען שאני צריכה להתנצל כי סתם עשיתי הצגה מכלום כי הוא היה עייף סך הכל ולא היה לו כוח לשים לב לכביש כשאני לומדת דרך חדשה בשבילי ושזה לא נכון שהוא לא סומך עליי כי אני נוסעת לבד לכל מקום מתי שאני רוצה ורק הדרך הספציפית הזאת לא עשיתי......

נ.ב. באותו ערב נסעתי לאסוף את הילדה מפעילות קצת הסתבכתי בדרך ועשיתי טעות או שתיים כי הייתה בעיה עם וייז ובאותו רגע הרגשתי פוסטמה ושאולי באמת אני לא כזאת טובה בלנהוג אבל זה לא נכון (מקרה חד פעמי לא אומר כלום גם נהג הכי מנוסה עושה טעויות מדי פעם).