מעניק מתנות במקום חום ואהבה. יש לי דרך לצאת מהקשר הזה?

שלום, אני כותבת על מנת לפרוק ולשתף. אינני בטוחה אילו עיצות אני מקווה לקבל... אשמח לשמוע מאלו שהיו במצב דומה, כיצד הרגישו ומה עשו.

בן הזוג שלי ואני נמצאים בקשר מעל חצי שנה. הקשר התחיל בחמימות רבה מצידו. הוא סיפר שמעולם לא הלך לו עם נשים ושהיה בודד כל חייו למעט קשר אחד בן חודשיים-שלושה בגיל שלושים ואחת.
לאורך כל הקשר נאמרו דברים מצידו בגינן של פמינסטיות ונשים. תמיד יחסתי דברים אלו לחוסר ניסיון ומרמור ולמרות שלעיתים היו מאוד לא נעימים לי, פטרתי הכל בצחוק ולא התווכחתי.
הקשר שלנו לא טוב, כך אני חושבת. הוא מרבה להרעיף עלי מתנות אבל מיד לאחר מכן או בסמוך לכך, הוא מבקר אותי על כך שהוא איננו מקבל מספיק מהקשר ומרגיש "מנוצל". ביקשתי אינספור פעמים שלא יקנה יותר מתנות כי אני מרגישה שהוא מלביש על הקשר שלנו איזשהו דפוס מוכן מראש, שמאפשר לו תמיד להציג את עצמו כצד שמקבל פחות, מנוצל ובעיקר אותי כ"עוד אישה מאכזבת ומנצלת". אני סטודנטית ואני מתגוררת לבד, אין לרשותי כסף רב, והוא עובד במשרה בכירה בהייטק. אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי לקנות לו מתנות יקרות, וכשאני מביאה לו מתנות קטנות או דברים שהכנתי לבד, הוא תמיד נראה מאוכזב ואומר "העיקר תשומת הלב"... לצערי, אם אנחנו מתווכחים בכל נושא שהוא, מתישהו הוא מעלה את הטענה "כמה כסף הוצאתי על הקשר"... אני לא חונכתי שמתנות הן בהכרח חלק מקשר רומנטי בין שני אנשים. מאחר שזה חשוב לו מאוד אני משתדלת תמיד לתת לו משהו קטן, אבל כאמור רוב הפעמים הביקורתיות שלו כלפי הערך הכספי הנמוך מאוד מכאיבה לי. לו הייתי מרויחה עשרות אלפי שקלים בחודש כמותו, כמובן שהייתי קונה עבורו כל דבר אבל אני פשוט לא יכולה יותר מזה...
אני מאוד עצובה רוב הזמן, מרגישה כאילו כל הזמן מוצג נרטיב חוזר ונשנה של ניצול בצורה ממלכדת שאיננה הוגנת, משום שכשסרבתי לקבל מתנות נוספות הוא היה עצוב מאוד ומאוכזב, אמר שלא יוכל להחזיר לחנות וחבל שסתם בזבז כסף וגם כשקיבלתי דברים שאני לא צריכה למשל טלפון סלולרי יקר שלא השתמשתי בו כי מספיק לי המכשיר הפשוט שיש לי, הוא התאכזב ונזף בי.
גדלתי במשפחה לא עשירה, וניתן לומר שלמרות שהורי השתדלו מאוד לתת לי הכל, חיינו בצניעות רבה. ייתכן שמסיבה זו חפצים יקרים לא עניינו אותי מעולם. לא חשוב לי לצאת למסעדות או חופשות, אני גם לא יכולה להרשות לעצמי דברים כאלו משום שיש לי הוצאות מחייה ולימודים.
בן הזוג אמר כמה פעמים שהוא מחפש להיות רק עם בחורה ממוצא רוסי, כי לפי דעתו הן יותר צנועות בדרישות שלהן מבן הזוג, בעוד שהישראליות הצבריות חוצפניות... זה גרם לי להרגיש כאילו העניין שלו בי שטחי מאוד, משום שאני רוסיה ועולה חדשה בלבד.
בעקבות נאומי התוחכה של בן זוגי, יזמתי פרידה מספר פעמים, כיוון שלא רציתי להיות הסיבה לזה שהוא כל כך סובל ולא מרוצה מהקשר הרומנטי בינינו. הוא תמיד מאוד נעלב, ולא רצה להפרד, למרות שלפי מילותיו שלו, הוא בקשר בו הוא מרגיש "מנוצל". שאלתי אותו אם יש משהו שהוא מרגיש שהוא כן מקבל ממני בכל זאת, והוא אמר "את יפה מאוד"... זה גם העציב אותי משום שזו תשובה שטחית בעיני וכאב לי לדמות שהוא רואה את הקשר בינינו כקשר בין אדם טוב ונותן (הוא) לאדם יפה בלבד (אני). אני לא חושבת שקשר כזה יכול להאריך ימים משום שמראה חיצוני ידהה לבסוף, ואני לא מאמינה שאני אהיה במצב כלכלי לתת לו את סוג המתנות שהוא רוצה...

האירוע שבעקבותיו החלטתי לכתוב היה ששכבנו במיטה יחד והוא שוב הטיח בי כל מיני האשמות ... התחלתי לבכות והוא לא ביקש סליחה כפי שקרה בפעמים קודמות אלא המשיך והמשיך תוך כדי שהוא אומר "ככה אני מרגיש"...

הדברים גורמים לי לתחושה פנימית קשה מאוד. אני מרגישה ניכור רב כלפיו, שאיננו מעריך אותי או מכיר בשום תכונה שלי, שאיננה תכונה שטחית. היום הרגשתי לראשונה שאינני אוהבת אותו כלל עוד... שכל המילים הרעות הרסו את כל התקוות שלי לעתיד משותף יחד.

האם יש לי דרך לצאת מקשר זה? חשבתי אולי לקנות מתנת פרידה יקרה? אני פשוט לא מסוגלת לעמוד בעוד שיחה בה הוא מבקש שלא אעזוב. תודה רבה על תשומת הלב וההקשבה.